איך להבטיח ללמידה קבוצתית מנצחת – השאלות הקשות והתשובות הפשוטות
איך להבטיח ללמידה קבוצתית מנצחת – השאלות הקשות והתשובות הפשוטות
הכמיהה לחברותא ולזמן עם אנשים מחדד את החשיבות ללמידה בקבוצות ולא במליאה גדולה.
אבל למידה קבוצתית אינה קלה לניהול ולא פשוט להבטיח שתהיה בה למידה איכותית.
ועדין, מדובר בלמידה מומלצת במיוחד שיכולה לחזק אותנו, להפחית לחצים ולספק לנו תחושת שייכות חזקה יותר, כך שעכשיו זה זמן מצוין לעשות בה שימוש נרחב.
גם במקרי משבר אחרים בעולם לאורך ההיסטוריה (כולל בתקופת הקורונה), תקופות של קושי הגבירו את הצמא ללמידה בקבוצות, שבה אפשר לעבד ביחד, לקבל פרופורציה ולהתחזק.
מהותה של למידה בקבוצות היא לאפשר אינטראקציה, באמצעות עבודה על משימה או כדי להשיג מטרה משותפת, באופן שמעשיר את חברי הקבוצה וגורם להם להיות פעילים בתהליך הלימודי, מה שלא מתרחש לרוב בכיתות גדולות או בלמידה עצמית.
גם אם הקבוצה לא מתנהלת בתפקוד מלא, עצם הסיטואציה שבה חברי הקבוצה מדברים על התוכן הלימודי בקול רם וזוכים לריבוי נקודות מבט לגביו, מעלה את רמת העיבוד שאנו מבצעים על מה שלמדנו, וכך נזכור יותר וניישם יותר.
בקבוצה שמתפקדת היטב, נוצרת אחריות משותפת שבמצבים אחרים אולי היינו נמנעים ממנה. בנוסף לכל, היא כלי שמתרגל אותנו על מיומנויות חיים חשובות- עבודת צוות, יצירה משותפת והתנהלות עם קונפליקטים.
קבלו כמה שאלות קשות (ותשובות פשוטות ככל האפשר…) על למידה כזו.
איך להבטיח מחויבות? -> לעבוד על הקשר
עבודה בקבוצות משתלמת מאוד, אבל יש קבוצות שהדינמיקה בהן עובדת כמו בקסם וכל חבר קבוצה מביא את עצמו ואת חוזקותיו, ויש קבוצות שלא מסתדרות בקלות.
למידה בקבוצות היא מורכבת יחסית, והיא לא בהכרח "תנגן מעצמה", אבל בתכנון וביסוס טוב היא יכולה לספק למידה אפקטיבית במיוחד.
לכן, לא סתם "זורקים" אנשים לקבוצות, אלא מאפשרים את התנאים להצלחה ומחויבות.
כדאי לדבר עם הקבוצה על המאפיינים, היתרונות והחסרונות של למידה כזו, ולאפשר לה לבנות לעצמה מעין "חוזה" או תקנון שיגדיר את מערכות היחסים בין החברים גם ברמה הרגשית וגם ברמה הפונקציונלית.
ככל שניתן, יש לגבש קבוצה שיש בה בטחון פסיכולוגי גבוה.
הוא ייווצר או בגלל היכרות וחברות מוקדמת בין חברי הקבוצה, או באמצעות זמן שיוקדש להתחברות כזו.
קבוצה שיש בה חברות טובה מגדילה את המחויבות של חבריה, מאפשרת להם לבטא את עצמם ולהרגיש משמעותיים ויוצרת מוטיבציה ללמידה.
מומלץ גם למנות ראש צוות לקבוצה שיחזיק את הפעילות ויאפשר לה לנוע עם מסלול ועם תחושה של "רב חובל".
ומי שלא רוצה ללמוד בקבוצה? – > מאפשרים לעבוד לבד
ללמידה קבוצתית יש גם חסרונות. רבים יחושו בה תחושות של בזבוז וזליגה של זמן, ולעיתים מישהו אחד יכול להשפיע עליה בהקצנה או קיבוע של טעויות.
חשוב לזכור שיש אנשים שפשוט לא אוהבים לעבוד בקבוצות וזה ראוי ללגיטימציה מלאה.
לפי חלק מהסקרים בתחום, רבע מאיתנו יעדיפו ללמוד לבד וכדאי לאפשר להם נתיב כזה עם התאמה באופי והיקף המשימה הלימודית.
ללמוד עם חברים זה מומלץ מאוד – אבל אף פעם לא בכוח.
סוג המשימה שיתאים? -> משימה עתירת חשיבה שקשה לבצע לבד
תכנון המשימה הקבוצתית הוא קריטי.
על הקבוצות לעבוד על משהו שדורש חשיבה, שאין לו תשובה מוחלטת ושיש כמה ממדים.
משימה שאין בה מורכבות, לא תצדיק את עצם החלוקה לקבוצות והעשייה בה תתמוסס מהר.
לכן, כדאי לבנות משימות שבהן לכל פרט יהיה קשה להשלים ולבצע לבד, ושכל חבר בקבוצה יוכל להביא בה משהו משלו.
ככל שנגיע למצב שחברי הקבוצה יצטרכו אחד את השני, כך נגדיל את הסיכוי שהם יירתמו לטובת הביצוע המשותף.
אופי המשימות נגזר מעקרון זה: סיעור מוחות, מענה על שאלות חשיבה, בקשה מחלק מחברי הקבוצה להדגים משהו ולקבל משוב מאחרים, דיון על סוגייה בוערת, ניתוח של חקר מקרה או פתרון של בעיה- כל אלו יוכלו לאפשר את החשיבה המשותפת הזו.
המשימה גם צריכה להיות הדוקה ולא "פרומה". יש לבנות פעילויות שכתובות היטב, מובנות ובהירות.
בנוסף, הנגשה אסתטית של דף או אתר המשימה "יעשו חשק" לעיין בה.
מה עושה המנחה? -> ריחוף וטאצ' אישי
למידה בקבוצות יכולה גם לספק רווחה למנחה.
במקום לעמוד מול מליאה גדולה, מי שמנחה את תהליך הלמידה יכול לממש את כישורי האימון והמנטורינג שלו.
לרוב מדובר בפעולות מתגמלות הרבה יותר מאשר הקנייה חד צדדית של תוכן לימודי.
בעת למידה קבוצתית, המנחים צריכים "לרחף" ולנטר סביב העשייה בקבוצות תוך שימוש בתכונה שאנו מכנים "אסרטיביות חיננית".
מצד אחד הנעה קדימה, איתור של זליגות טבעיות מהתהליך והחזרה לתלם, הבהרה והכוונה בהתאמה אישית להיכן שהקבוצה נמצאת.
מצד שני, זהו זמן לאנושיות ולטאצ' אישי.
רק בהתנהלות כזו אפשר להסתכל למשתתפים בעיניים, לזהות מה הכי חסר להם ולהקנות להם אותו, והכל עם חיוך.
המיומנות החשובה שיש לסגל היא לא "להיתקע" באף קבוצה. כל הזמן לזוז, ועדין לא להימנע מלספק לעיתים למידה ישירה של כמה דקות לקבוצה שזקוקה לזה.
לאחר כמה התנסויות, רוב המנחות והמנחים מסתגלים לריחוף ודגימה של הפעילות הקבוצתית וביצוע הפעולות שלוקחות את המשתתפים צעד אחד קדימה.
גודל אידיאלי של קבוצה? -> 4-5 אנשים
תחושת הבטן של מנחים רבים היא לחלק את הלומדים לרביעיות או חמישיות ומעט המחקרים שנעשו בתחום מחזקים את האינסטינקט הזה.
לומדים ירגישו נוכחים רק בקבוצות הקטנות ויפגינו מחויבות גדולה יותר לקבוצה, שגרמה להם ללמוד יותר ולשתף יותר.
הקבוצה הקטנה מאפשרת ללומדים גם לשמוע יותר את הקולות והדעות של משתתפים אחרים, מה שמעשיר אותם ומחזק אותם בתהליך הלימודי.
לכן, לא כדאי לבנות קבוצות של זוגות או שלישיות כי לא נרוויח את ריבוי הקולות שאנחנו מחפשים.
ומה עושים עם הטרמפיסטים? -> תקנון קבוצתי, נקודות בקרה והתבססות על עוצמות אישיות
קיומם של "טרמפיסטים", כאלו שלא לוקחים חלק בפעילות, משפיע לרעה על הדינמיקה בקבוצה ומערער את האמון שלנו שאפשר לבנות למידה קבוצתית אפקטיבית.
אין סיבה "להיבהל" מקיומם של טרמפיסטים, אפילו אם הם מהווים 20-30% מחברי הקבוצה.
גם במצב כזה, החלופה של כיתה גדולה ללא מעורבות ופעלתנות היא גרועה יותר, כי היא מאפשרת לעיתים כמעט 100% טרמפיסטים.
גם אם לא כולם לוקחים חלק באתגר, עדיין יש קבוצה מדברת ופעילה ורוב חבריה יזכרו את התוכן הלימודי טוב יותר מאשר בכיתה גדולה ופסיבית.
אפשר להתגבר על תופעת הטרמפיסטים באמצעות ריבוי צמתים ונקודות בקרה שמחייבים הצגת התקדמות ומעורבות של מנחה, מה שלא נותן למשתתפים "לברוח" יותר מדי.
גם בחירה שהקבוצה נותנת לחבריה, מי מבצע איזה משימה וחלוקה לפעולות אישיות רותמת את המשתתפים.
ניתן לשלב מראש חלקים אינדיבידואליים במשימה הקבוצתית. למשל, הלומדים מתארים את החוויות שלהם או התובנות שלהם מהפעילות.
יש פתגם אפריקאי מפורסם שאומר "אם אתה רוצה ללכת מהר – לך לבד. אם אתה רוצה להגיע רחוק – לך ביחד".
המשפט הזה מבטא את המורכבות של למידה קבוצתית, מצד אחד למידה בקבוצה יכולה להיות איטית יותר ולא מתאימה לכולם, מצד שני בקבוצה יש סיכוי טוב שנגיע יותר רחוק ממה שהיינו מגיעים אם היינו לבד.
בתקופה שבה נרצה ללמוד ולהתפתח תחת תחושה כללית של קושי, עצב וחוסר מוטיבציה, ההליכה ביחד יכולה להיות כלי מחזק ומעצים. זהו הזמן ללמידה בקבוצות על חשבון כיתות ענק.
