איך לקיים דיון כיתתי שבאמת עובד?
דיון הוא כלי למידה חשוב, אבל מתעתע במיוחד בגלל שלעיתים יש בו פער בין תחושות המנחה ("היה דיון מצוין") לבין תחושות הלומדים על אותו אירוע בדיוק ("זה היה עוד שיעור משעמם").
הפער נובע מ- 2 נורמות מוסכמות (אך גרועות) שיש לרוב בדיונים כיתתיים, שיוצרות אשליה שבאמת יש שם למידה
הנורמה הראשונה היא "תשומת לב מנומסת".
בזמן דיון לא באמת מבקשים מהלומדים לתת תשומת לב לתהליך הלמידה אלא להראות כאילו הם נותנים תשומת לב. הנורמה אומרת שהלומדים צריכים להראות מקשיבים, להנהן מדי פעם, לרשום כמה מילים על מה שנאמר ולספק חיוך קל אם המנחה סיפר בדיחה.
במקביל מותר ללומדים המנומסים לחלום בהקיץ, לסמס וגם לחשושים עם עמיתים נחשבים לגיטימיים.
הנורמה השניה היא שמספיק ש- 5 אנשים ישתתפו בדיון כדי שזה ירגיש כאילו היה דיון.
5 האנשים האלו תורמים לתחושה הקולקטיבית של כיתה לומדת.
כל השאר יכולים להיות צופים פסיביים ועדין המנחה יחשוב שהיה דיון מצוין.
בפועל, רוב הלומדים מעדיפים לא לקחת חלק בדיון כי מבחינתם מדובר בסיכון.
יתכן ויגידו שטויות מביכות בפומבי, יצטיירו כ"חפרנים" או כמי שלא הגיעו מוכנים. עדיף לשתוק (בנימוס).
כמו שצריך לדעת להעביר שיעור אפקטיבי צריך גם לדעת לנהל דיון אפקטיבי.
המחקרים מראים שדיון אפקטיבי גורם ללומדים להתפתח, לפתח מיומנויות של חשיבה ביקורתית ולהיות מעורבים באמת בתהליך הלמידה.
תנאי לדיון אפקטיבי הוא שהלומדים עושים את רוב העבודה. אם המנחה וחמשת המשתתפים יעשו את רוב העבודה, רק הם ילמדו משהו חדש.
לא פשוט לגרום לכך שכולם יתאמצו, בטח לא בכיתות גדולות.
אז מה עושים כדי שהדיון ימריא?
1. ✈ שואלים שאלות טובות
יש להימנע משאלות סתמיות או סגורות כגון: "יש שאלות?" או שאלות של כן ולא לא שאינן מעוררות מחשבה.
חשוב להימנע משאלות שמספיק שמישהו אחד נתן תשובה נכונה ובזאת תם הדיון. שאלה טובה צריכה להכיל מספר פרספקטיבות, שאפשר לתקוף מכמה זוויות.
עדיף לתאר סיטואציה ולבקש מהמשתתפים לתת דוגמה, וכך לאסוף כמה דוגמאות.
אפשר להציג נושא שיש לגביו כמה עמדות ולבקש מהלומדים לבחור בעמדה שנראית להם יותר ולנמק אותה או לבקש מהלומדים להסביר איך הגיעו למסקנה מסוימת.
ברגע שמנחה מתחיל לשאול שאלות מתוחכמות יותר, הוא מתחיל לשבור את הנורמה, והלומדים מתחילים להבין שתשומת לב מנומנמת לא תספיק פה וצריך ממש להקשיב ולהשתתף.
2. ✈ מפרקים דיון מליאה לדיון של צוותים:
מחלקים את הכיתה לחמישיות, מבקשים מהם להתמודד עם השאלות וגורמים להם לדון בלי לברוח.
הכיתה ענקית עם המון משתתפים? זו לא סיבה לוותר.
מתעקשים לחלק אותם אפילו לזוגות, מבקשים מהם לשוחח 5 דקות, לרשום תשובות ביחד ולאחר מכן לשתף עמיתים.
בזמן הזה המנחה "מתרוצץ" בין הקבוצות, מוודא שיש דיונים פוריים ואקלים בטוח ונוח לדעות מגוונות.
3. ✈ מתיידדים:
הלומדים לא מכירים אחד את השני? זה יגרום להם להיות ביישנים יותר ולחשוש מלהשתתף בדיון.
כדאי להקדיש זמן שיאפשר למשתתפים להכיר אחד את השני ולחוש שהם קהילת עמיתים לומדת.
4. ✈ גם על הדיון אפשר לעשות דיון:
אם הדיון לא מתרומם, אפשר לעשות על זה דיון. מבקשים מהלומדים להסביר למה חשוב שהם ישתתפו, מלבנים ביחד את היתרונות של ההשתתפות ואפשר גם להראות להם מחקרים שמצביעים על כך שההשתתפות שלהם בדיון מגדילה מאוד את הסיכוי שיזכרו את החומר.
5. ✈ מותחים את הדיון לסביבת דיגיטל:
מנצלים את האמצעים הדיגיטליים כדי לקיים ברשת דיון מקדים או דיון המשך וכך מרחיבים את הזדמנויות התקשורת והעיבוד של הדיון.
לכניסה לקישור לחצו כאן.