איך לשאול נכון שאלה אמריקאית?

איך לשאול נכון שאלה אמריקאית?
ולהבטיח ש-
למי שלא יודע את התשובה יש רק 25% סיכוי
למי שכן יודע את התשובה יש 100% סיכוי

כולם מכירים את הטריקים לשיפור הסטטיסטיקה של שאלת רב ברירה (שאלה אמריקאית) כדי שהסיכוי לא יהיה באמת 25% הצלחה.

שלב ראשון: מוחקים את התשובה המופרכת.
שלב שני: מוחקים את התשובה שברור שהיא בכלל לא קשורה לשאלה
שלב שלישי: 50% סיכוי לנחש בין שתי התשובות שנותרו – בהצלחה!

כדי להחמיר את המצב, לא חסרים מקרים שבהם התשובות היו כה מבלבלות, עד שמי שדוקא יודע את החומר, התבלבל.

אז מה עושים?

1. אף פעם ובאף מצב לא מכשילים:

חושבים להקשות בתשובות שלכם? בדקו אם זו עלייה בדרגת הקושי של החשיבה על התוכן, או עלייה בקושי להתמודד עם התוכן בגלל שאלה מבלבלת יותר.

2. לא מעמיסים על זיכרון העבודה:

העמסה על זכרון העבודה זו לא הדרך לבדוק בקיאות בחומר. כתבו שאלה ותשובות מתוך רצון אמיתי שהלומד יצליח אם הוא יודע את החומר. זה אומר, בלי ביטויים לא מוכרים, כתיבה בגובה העיניים, לא מנוסחת בלשון שלילה או בפעלים סבילים.

3. הסוד לתשובה הנכונה- רק מי שיודע את החומר מזהה אותה

כלל אצבע טוב הוא לחשוב האם מישהו שלא מכיר את התוכן יובל להבחין בהבדל ניכר בין התשובה הנכונה לתשובות הלא נכונות. תשובה נכונה צריכה להיות כזו שרק לומד שבאמת יודע את החומר יוכל לבחור אותה, ושלומדים שטעו לגביה, יופתעו ויהיו פתוחים יותר ללמוד את התשובה הנכונה.

4. מסיחים לא מופרכים

אפילו תשובה אחת לא רלבנטית בכלל מצמצמת את מרחב החשיבה שלה הלומד ושולחת אותו לעקוב אחר דפוסים בתשובות כדי לשלול חלק מהן. התשובות הלא נכונות צריכות להיות מתקבלות על הדעת. תשובות סבירות גורמות למוח להגיד לעצמו "עצור רגע" – זה מאפשר את אותה חשיבה ביקורתית שאנחנו מחפשים אצל הלומד, היא זו שיוצרת את הלמידה. לכן התשובות לשאלות צריכות לכלול משהו שיגרום ללומד להגיד "אולי זו התשובה?" (ועוד המלצה בקשר הזה, אין להשתמש ב"כל התשובות נכונות").

5. שמירה על מבנה דומה:

הלומדים שלא יודעים מה התשובה הנכונה ינסו לבדוק את התשובה שלהם על בסיס אופן ההבניה של המשפט בכל אחת התשובות ואופן הניסוח שלהם. ניסוח התשובות השגויות צריך להיות כזה שכל התשובות יהיו באותו אורך ובאותו מבנה דקדוקי.

לכניסה לקישור לחצו כאן