איך לתכנן את ה"אני העתידי שלי" - ולשפר סיכויים להצליח בעתיד

איך לתכנן את ה"אני העתידי שלי" – ולשפר סיכויים להצליח בעתיד

אנחנו מסתכלים אחורה 10 שנים ומרגישים שהיינו מישהו שונה לגמרי וכמה השתנינו מאז, אבל כשאנחנו מסתכלים 10 שנים קדימה אנחנו משוכנעים שנהיה אותו דבר כמו עכשיו.

לתופעה הזו יש שם: "אשליית סוף ההיסטוריה".

אם נבין שיכולת ההשתנות שלנו קדימה גדולה כמו שהיא היתה עד כה, נוכל לתכנן את השינוי הזה ביתר תשומת לב, וככל שנתכנן יותר, נגביר את הסיכוי להצליח בחיים.

זאת בגלל שקבלת ההחלטות שלנו, והאופן שבו ננווט את עצמנו, יושפעו מאיזשהו חזון עתידי שנגדיר.

המחקרים מראים באופן ברור שהאישיות שלנו משתנה באופן דרמטי לאורך הזמן, בין אם נעשה משהו בדבר או לא.

פרופ' קרול דוויק הנודעת מאוניברסיטת סטנפורד ממליצה לנו לפתח תודעה צומחת ולא להיכנע למה שהיא מכנה "עריצות העכשיו".

אם נכשלנו במשהו, אין זה אומר שאנחנו חסרי יכולת בתחום, אלא שעדין לא הצלחנו. הכישלונות שלנו, מסבירה דוויק, לא מגדירים אותנו כפי שאנו נוטים לחשוב לעיתים.

כיוון שהזהות שלנו היא הסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו, כל מה שצריך זה לספר סיפור אחר.

האל הרשפילד, מומחה פסיכולוגי מאוניברסיטת UCLA חקר לעומק את האימקפט של בניית "אני עתידי" והראה קשר בין תמונת עתיד לקבלת החלטות בהווה.

הרשפילד ממליץ לכולנו לדמיין את עצמנו בעתיד כדמות לגמרי ממה שאנחנו היום. אם נדמיין את עצמנו אחרת, בעלי פרספקטיבות חדשות והעדפות שונות, נשפר את קבלת ההחלטות שלנו בהווה, ואפילו נקבל החלטות סותרות לאלו שהיינו מקבלים במצב רגיל.

ללא דימוי עתידי נתקשה מאוד להכניס את עצמנו למסע אפקטיבי של למידה וצמיחה.

איך עושים את זה?

1. נדמיין את עצמנו 10 שנים קדימה: נבנה לעצמנו נרטיב ומטרות שיניעו את ההחלטות וההתנהגות היומיומית שלנו.

2. נאזור אומץ ונגיד בקול רם, גם בפני אנשים אחרים, מה אנחנו באמת רוצים להיות "כשנהיה גדולים", ואחרי מה אנחנו בעצם רודפים.

3. לא ניצמד בכל הכוח לזהות הנוכחית שלנו. נפתח תודעה צומחת ולא ניתן למשובים מסביב להגדיר אותנו, אלא רק לסמן לנו את ההשקעה והלמידה שאנו נדרשים לה כדי להגיע ליעד שהגדרנו לעצמנו.

לכניסה לקישור לחצו כאן