איך עוזרים למוח להישחק פחות 

שיתוף

איך עוזרים למוח להישחק פחות 

 

יש הבדל בין תקופת משבר לתקופת משבר ממושכת וחשוב שנעזור למוח לא להישחק במצב כזה.

 

אם זה הולך להיות ארוך, חשוב שנזהה גורמי שחיקה ביום יום שלנו בעבודה, שמסכנים את העמידות שלנו מול אתגרים ארוכי טווח.

 

ריכזנו לכם 5 פעולות מצמצמות שחיקה לאורך זמן, זאת מתוך אוסף מאמרים ומחקרים שאספנו משורת מומחים: דניאל וולינגהם, ג'ניפר הוגן, טים פארי וג'ופ דה-קראקר יחד עם שיח תוסס עם הצ'טGPT  והבארד.

 

 

  1. חשיבותה הבלתי נתפסת של "הפסקונֶת"

 

כדי לשמור על חוסן אישי לאורך זמן – עדיף להטעין כוחות מלנסות להחזיק מעמד.

ולכן, אחד ה"כפתורים" החשובים בתקופה זו הוא כפתור ה- pause.

בתקופות של משבר מתמשך, הפסקה של pause ולא של stop יעזרו לנו להחזיר לעצמנו כוחות, בעיקר מצבים של שחיקה, תשישות או הצפה.

 

אם לא זיהינו רגע שמצדיק pause, נגדיל את הסיכוי ללחוץ על stop מוחלט בהמשך הדרך, כשלא באמת נרצה.

 

שותלים ביומן זמניPause  קצרים בין פגישות ומטלות, אפילו 10 דקות.

מקשיבים לגוף – אם הוא מסמן עומס יתר, לוקחים Pause

אם יש החלטה לא דחופה לקבל, לוקחים זמן Pause  "לישון על זה"

 

מה עושים כשלוחצים על Pause?

 

משנים אווירה: מתנתקים מהאינטרנט, מפטפטים קצת עם חברים, עוברים למשימה אחרת לגמרי או יוצאים להליכה קצרה מסביב לבית..

 

 

  1. גבולות ברורים – אך יצירתיים

 

לכולנו מותר שיהיו "קווים אדומים" בין בית לעבודה ובזמן משבר, הגבולות בין העבודה לזמן פרטי עלולים להתערער.

לאורך זמן, זה עלול לפגוע בעוד היבטים בחיים שלנו וכל זה ביחד- שוחק.

זו תקופה כה מורכבת, שגם הגבולות יכולים להיות יצירתיים וטווח האפשרויות לכך גדול. כך לדוגמה אפשר לשים גבולות עם סיום יום עבודה בשעה קבועה, ואפשר גם להפך, לפרוס את יום העבודה עם הרבה הפסקות ולעבוד גם בסופו.

 

העיקר שנמצא את הדרך להרגיש ששמרנו על עצמנו מתחושה של "חציית קווים" שמחלישה אותנו.

 

 

 

  1. לדעת לאמר לא (וגם מתי לא לאמר לא)

 

חלק מבורך בעבודה זה לעזור לאחרים, לקחת עוד משימה, להתגייס לעוד יוזמה.

לפעמים זה יכול להציל אותנו משחיקה ולפעמים זה יכול להוציא אותנו ממיקוד ולהתיש אותנו.

 

אם זה בקשה למשהו מגוון, משהו שמבקש ממני לחשוב או להתנהל שונה מהרגיל, משהו שייתן לי ערך מסוג אחר, זה יכול להיות משהו שיחזק אותנו מול שחיקה.

 

אבל אם זה לא מרגיש ככה, חשוב שנגיד לא.

אנחנו לעיתים לא אומרים "לא" כדי לא להצטייר כ"לא סימפטיים", "מרוכזים בעצמנו" או "אלו חושבים שהם יותר חשובים מכולם".

 

תקשורת כנה ומפורטת תסייע לנו לסנן משימות "אקסטרה"-  נודה על עצם הפניה, נסביר שיש לנו יותר מדי דברים על הראש ומהו סדר העדיפויות הנוכחית שלנו ונדגיש שזה משהו שאנחנו עושים לכל פנייה דומה.

 

 

  1. "זמן אוויר" לתקשורת אנושית

 

לא לחשוש מלקחת עוד כמה דקות בפגישה לשיח לא פורמאלי. זה לא בזבוז זמן, זו טעינת כוחות.

יש גם כל כך הרבה מה לדבר על מה שקורה מסביב.

שיח כזה מחזק חיבורים נוירוניים שמפחיתים מתח נפשי, פועלים לטובה על מרכזי התגמול במוח וגורמים לנו להרגיש בטוחים יותר.

 

 

  1. Multitask? Don't!

 

מולטיטסקינג הוא גם לא יעיל וגם מעייף ושוחק לאורך זמן, וכל זה בניגוד לאינטואיציה שבה אנחנו נוטים "להשוויץ" (לעצמנו לרוב) ביכולות האלו כאילו מדובר בתכונה של גיבורי על.

 

בפועל המחקר מצביע על כך שבעבודה במקביל, אנו מחליפים את תשומת הלב שלנו בין שתי המשימות ואפילו הפשוטות ביותר לא מבוצעות באופן סימולטני.

 

אם אנחנו עושים זאת לאורך זמן, להסבה בין המשימות יש מחיר וזמן, זה מאט פעילות המחשבתית, פוגע בביצועים שלנו ופשוט שוחק.  אם לפחות זה היה יעיל..

 

 

 

הפעולות שציינו כאן יכולות להפוך כל יום עבודה לפחות שוחק ולמנוע הצטברות של מאמץ יתר שירוקן אותנו.

 

אבל, אם כל הכבוד להפחתת עומס מהמוח במהלך יום עבודה, שחיקה זה עניין רב ממדי של מוח, גוף ונפש וכדי למנוע שחיקה כמו שצריך יש עוד הרבה דברים שכדאי לעשות כדי לשמור על עצמנו: שינה איכותית, תזונה מאוזנת, פעילות גופנית, טכניקות ניהול מתח ורגיעה ועוד.

 

הקישורים למאמרים השונים-

 

לחיצה על כפתור ה- pause  כאן

איך להגיד לא למשימות חדשות לחצו כאן

הימנעות ממולטיטסקינג כאן

המוח החברתי כאן

 

 

x