הצטיינות במשהו לא מבטיחה שאדע ללמד או להסביר את זה לאחרים.

שיתוף

הצטיינות במשהו לא מבטיחה שאדע ללמד או להסביר את זה לאחרים.

אנחנו יכולים להיות מצטיינים בנושא מסויים ועדין נתקשה ללמד או להסביר אותם לאחרים. חוקרת הקוגניציה סיאן ביילוק בחנה את הנושא בתחום הספורט וניסתה לראות מדוע שחקני טניס או גולף מצטיינים נוטים לעיתים להיות מאמנים גרועים וחשפה את התופעה המתרחשת בזמן שאנו מפתחים מומחיות במשהו, הקושי לפשט ולפרק את המומחיות הזו לשלבים ורכיבים עבור לומדים חדשים.

דווקא אלו שמבצעים את המיומנות שלהם באופן מושלם, מתקשים לקחת את הפעולות האלו ולתרגם אותן למילים. לכן, דווקא אלו עם התפקודים הגבוהים ביותר צריכים לחשוב פעמיים לפני שהם מלמדים אחרים.

החוקרת שראיינה חלק מהם וביקשה להסביר את היכולות המצוינות שלהם, גילתה תשובות כמו "אני לא יודע.. אני לא חושב על זה בזמן שאני עושה את זה", כך שנראה שהתפקוד שלהם הוא כבר הרבה מעבר לתחום המודעות או הזיכרון, מה שהופך את זה לבלתי אפשרי להדרכה לאחרים.

הביצוע המצטיין הוא כבר אוטומטי, האפשרות לפרק אותו מחדש הופכת להיות בלתי אפשרית.

נראה שניתן להגיע למסקנות דומות גם בתחומי התמחות אחרים מעבר לספורט. היכולת לאמן וללמד היא מקצוע בפני עצמו. זו יכולת נוספת ואחרת מעצם השליטה בתחום תוכן כלשהו.

הבלוגר ג'ונתן ברנדן שסקר את הנושא, ממליץ לנו לא למהר לחפש את המומחה בתחומו כאשר אנחנו רוצים לתכנן תהליך למידה כלשהו, אלא להעדיף את מי שידע להסביר את הנושא באופן מיטבי.

ולאלו שמחפשים לעצמם מאמני טניס הוא ממליץ לחפש מאמנים מצטיינים ולא שחקנים מצטיינים.

לכניסה לקישור לחצו כאן

x