כולם רוצים ללמוד מנהיגות כי סתם ללמוד ניהול נשמע לא מספיק יוקרתי ואצילי.

על אף שאין באף מקום עבודה מישהו שנושא את התואר "מנהיג", האינפלציה בשימוש במילה הפכה אותה לחסרת משמעות.
השימוש במילה החל לצוץ בשנות התשעים. מנהלי משאבי אנוש והדרכה ראו בכך הזדמנות והחלו להציע קורסי מנהיגות למנהלי ביניים, למרות שלרוב היה זה שינוי רק במעטפת החיצונית של תכנים ניהוליים שנלמדו גם לפני כן.
ספר שיצא בנושא לפני 3 שנים מתאר בסרקזם רב תעשייה של מיליארדי דולרים הכוללת אלפי ספרים וקורסים ומאות אלפי בלוגים שכולם מבקשים לשפר כישורי מנהיגות.
האפקטיביות של התעשייה הזו לא ברורה לאור הנתונים על אחוזי העובדים שאינם מחוברים לארגון שלהם ותחלופת המנהלים הגבוהה במקומות העבודה.
האם יתכן שהמונח מנהיגות משרת את המנהלים (שרוכשים בהמוניהם את ספרי המנהיגות אך לרוב לא קוראים אותם) במקום את הארגון?
מומחה הלמידה הארגונית דונלד קלארק טוען שעלינו לחזור למונחים ריאליים יותר ושהאינפלציה במילה "מנהיגות" מחזקת את הנרקסיסטיות של המנהלים במקום לעודד אותם לצניעות ובניית אמון, מחזקת את ההתעסקות שלהם ביעדים האישיים שלהם במקום במטרות הארגוניות ומגדילה את אי השוויון בארגון.
גם אם לא לוקחים את מלוא הטיעונים הללו, אין ספק שיש כאן חומר למחשבה.
לכניסה לקישור לחצו כאן