למה כל כך חשוב למנחה או למורה "להספיק את כל החומר"- ומה יקרה אם זה כלל לא יהיה יעד בתהליך למידה?

למה כל כך חשוב למנחה או למורה "להספיק את כל החומר" – ומה יקרה אם זה כלל לא יהיה יעד בתהליך למידה?

מנחות ומנחים שבויים בהנחת עבודה, על פיה הם נדרשים להספיק את כל התוכן שרשום להם בסילבוס, מה שבאופן טבעי מתנגש עם הרצון לתת ללומדות וללומדים זמן לעסוק בתוכן באופן משמעותי בזמן הלימוד בכיתה.
קבוצת חוקרים מאוניברסיטת מינסוטה מכנים את התופעה כ"עריצות התוכן"- התפיסה הקדומה ש"להספיק את החומר" חשוב יותר מכל פרמטר אחר בתהליך הלימודי.
התופעה מחריפה ככל שמתגברות העדויות שהדרך לזכור תוכן היא באמצעות למידה פעילה, דרך שמועילה במיוחד ללומדים שנוטים פחות להצליח בלימודים.
החוקרים מסבירים את האבסורד שתפיסה זו יוצרת – למרות שלמידה פעילה אפקטיבית יותר, המורות והמורים נמנעים מליישם אותה כי אחרת לא יספקו ללמד את מה שנדרש מהם.
התוצאה – המרצה אולי הספיק להציג את כל השקפים- אבל הלומדים לא יזכרו את מה ש"למדו".

החוקרים מציעים לעבור לתפיסת עולם חדשה, אסטרטגית הוראה שבה הלומדים במרכז ולא התוכן.
הם מציעים 3 שלבים למעבר לתפיסה חדשה ואפקטיבית:
1. זיהוי נקודות הליבה של התוכן והמיומנויות הנדרשות בסוף התהליך:
צעד ראשון הכרחי הוא לזהות את כשירויות הליבה שהלומדים שלנו נדרשים לרכוש.
בשלב זה, מפרידים בין עיקר לטפל, ומתמקדים בדוגמאות והפעילויות המייצגות ביותר שמאפשרות התנסות מלאה במיומנויות אלו.
בשלב זה עלינו לשאול את עצמנו: "מכל הרעיונות והמיומנויות שנכללות בתהליך הלימודי- מהן החיוניות ביותר לשליטה של הלומדים בסוף התהליך"
2. הנגשה של מסגרת התוכן של תהליך הלמידה- הצגת התמונה המלאה:
החוקרים ממליצים להנגיש ללומדים את תמונת הלמידה המלאה שתאפשר להם לראות את מסע הלמידה, הכולל את הליבה שהם יעמיקו בה אך גם את התכנים הנוספים שלא יועברו על ידי המורה- זאת באמצעות תרשים מרכזי, סיפור מארגן או שאלה גדולה שסביבה חג התוכן.
3. ללמד את הלומדים איך ללמוד את התוכן
לאחר שהפרדנו בין טפל לעיקר והנגשנו את תמונת הלמידה המלאה, כדאי ללמד את הלומדים איך ללמוד את התוכן הזה- גם זה שיוזכר בכיתה וגם זה שלא.

כדאי להקצות חלק מתכנית הלימודים להצגת תכנית הלמידה, ולפיתוח יכולות הלומדים לעסוק בחלק מהתוכן לבד, לאמן אותם בחשיבה רפלקטיבית שתסייע להם לזהות מה הם למדו, היכן התקשו ומה צלחו ולאפשר להם להתקדם בתהליך הלמידה השלם באופן פעיל שבו פותרים בעיות ולא רק מקשיבים לתוכן.

התהליך הזה של זיקוק התוכן, פרידה מחלקים ממנו, הצגה שלו כתמונת למידה וציוד הלומדים במיומנויות למידה עצמאית של התוכן, כרוך ללא ספק במאמץ (חד פעמי) של המנחות והמנחים.
החוקרים משתפים שאלו שעברו את התהליך הזה, מדווחים בעיקר על תחושה של הקלה. הם סוף סוף לא מרגישים שהם "רצים אחרי החומר", הם זוכים לראות את הלומדים שלהם מעמיקים ויוצרים משמעות בתוכן, והם לוקחים חלק בחיזוק העצמאות הלימודית של הלומדים שלהם- מה שמהווה מתנה לכל החיים.
ללא ספק, שחרור מעריצותו של התוכן.

לכניסה לקישור לחצו כאן