מה ההבדל בין סימפטיה לאמפתיה? ולמה רק אחת מהן מחזקת את המנהיגות שלך
מה ההבדל בין סימפטיה לאמפתיה?
ולמה רק אחת מהן מחזקת את המנהיגות שלך
מה עדיף לאמר למישהו שנמצא במצב פגיע או רגיש?
"בוא נסתכל על חצי הכוס המלאה?"
או
"אני מבינה למה קשה לך?"
לכולנו יש רגעים פגיעים כאלו, גם למנהלים שנוטים (בטעות) להסתיר זאת, במקום להפוך את זה ללגיטימי.
החכמה ברגעים כאלו היא להיות אמפתי ולא סימפטי.
מומחית המנהיגות מיה הו-צ'אן, מסבירה במאמר שפרסמה לאחרונה שההבדל בין סימפטיה לאמפתיה הוא גדול, ורק אמפתיה יכולה לחזק את המנהיגות שלנו מול עובדים שנמצאים במצב של קושי או משבר.
סימפטיה היא הבעת תחושה של צער או אהדה או דאגה לאחר.
אמפתיה היא חזקה ועמוקה יותר כי היא דורשת מאיתנו לשים את עצמנו בנעליים של האחר ולהזדהות איתו.
לכאורה יש הרבה אהדה בלהציע למישהו להסתכל על חצי הכוס המלאה בעת משבר, או להגיד לו שיכול להיות הרבה יותר גרוע, אך באופן סמוי היא כוללת מסר שהתחושה של האחר היא לא לגיטימית או לא פרופורציונאלית.
לעומת זאת, הכרה בסיטואציה של האחר ("אני מצטערת שאתה עובר את זה", "אני לא יכול לדמיין כמה קשה זה") מביעה דאגה משמעותית יותר כי יש בה רצון לחלוק את הכאב. היא גורמת לכאב להיות לגיטימי והופכת את המנהיג למי שבאמת רוצה לתמוך ולא רק לאהוד.
בתקופה של שגרת מלחמה, אמפתיה ניהולית הופכת להיות דרישת סף.
המחקרים מצביעים על כך שאמפתיה זה משהו שאפשר ללמוד, ועצם האמונה שלנו בכך שניתן ללמוד אותה מסייעת לנו לסגל התנהגות אמפתית בסביבת העבודה.
לכניסה לקישור לחצו כאן
