על הספה – על הקשר בין צפיית בינג' בטלביזיה ללמידה אפקטיבית

צפיית בינג' (צפייה מרתונית בסדרת פרקים של סדרה כלשהי, כפי שמציעה למשל נטפליקס), היא דוגמה חזקה לחוויה רגשית מוצלחת אבל מאוד לא זכירה בגלל הצריכה המרוכזת של התוכן במקום חלוקה שלו למנות פרוסות ומרווחות.

התוצאה עליה דווח פעמים רבות היא הנאה מהצפייה, אבל שיכחה של רוב פרטי הסדרה תוך זמן קצר, עד כדי כך שלעיתים נצפה בסדרה שוב ויקח לנו זמן להיזכר שמדובר בסדרה שכבר צפינו בה.

במחקר שבוצע באוניברסיטת מלבורן חקרו את הנושא לפני כשנתיים. 3 קבוצות נתבקשו לצפות בסדרה של שישה פרקים: קבוצה אחת צפתה ברצף (צפיית בינג'), ואילו קבוצה שניה צפתה בפרק אחד בכל יום, והקבוצה שלישית צפתה בפרק אחד כל שבוע.

ומה התברר?

ראשית צופי הבינג' נהנו פחות מהסדרה לעומת שאר הקבוצות. בנוסף התגלה שצופי הבינג' שכחו הכי הרבה פרטים מעלילת הסדרה בבדיקת זכרון שנערכה לקבוצות לאחר 4 חודשים.

צפייה בפרק בסדרה לאחר זמן כלשהו גורמת לשליפה של החומר. חלקים מהפרק הקודם נשכחו, אך הפרק החדש מזכיר לנו לאט לאט מה היה בפרק הקודם וכך הוא מחזק את הזכרון הכולל של התוכן.

כל עוד מדובר על צפייה בסדרת טלביזיה לצורך הנאה ובידור בזמן צריכת התוכן, זה לא כל כך נורא… אבל כשמדובר בלמידה הנזק גדול בהרבה. לצערנו, ימי למידה נוטים להיות דומים יותר לצפיית בינג'. ימי למידה הם בדרך כלל ארוכים, דחוסים ומרוכזים (לרוב מסיבות לוגיסטיות).
אחד היתרונות של למידה דיגיטלית, הוא באפשרות ליצור ריווח בין פעימות הלמידה ובכך לחזק את הלמידה ולהפוך אותה לזכירה לאורך זמן.

לכניסה לקישור לחצו כאן