שכחה- זה לא באג, אלא חלק הכרחי מתהליך למידה אפקטיבי

שכחה- זה לא באג
אלא חלק הכרחי מתהליך למידה אפקטיבי

אנחנו שונאים לשכוח ורואים זאת כאבדן גדול וככשל מערכתי של היכולות שלנו, אבל שכחה היא למעשה מנגנון "אנטי ספאם" פעיל שמאפשר למוח להתמקד ולסנן.

התאוריה "לשכוח על מנת ללמוד" מוצגת בספר של בנדיקט קארי How We learn וסוקרת עשרות שנות מחקר מקיף בהובלתם של רוברט ביורק ואליזבט ליגון ביורק מאוניברסיטת UCLA שנחשבים לכוהנים בתחום מדע הלמידה.

על פי התאוריה, חלק ניכר מהתוכן שאנחנו לומדים לא באמת נשכח, אלא "מוסט" למקום לא נגיש במוח. כלומר, אין לנו זיכרון שממש נעלם, אבל יש לנו הרבה זכרונות שאינם נגישים וכח השליפה שלהם נמוך מאוד ותלוי בכמות הפעמים שנזקקנו לזיכרון הזה.

המוח חייב לסנן, כלומר לשכוח, מידע מתחרה או מסיח לעומת המידע שבאמת חשוב לנו כך, בודאי בעידן המודרני היום שבו אנו מוצפים באינסוף תכנים. אפשר לאמר ששכחה של פריט אחד, מאפשרת לפריט אחר להיות חד יותר ושאם היינו זוכרים הכל, מצבנו היה חמור כמו מי שאינם זוכרים דבר.

ההסטה של הזכרונות שלנו למקום לא נגיש מפנה מקום ללמידה חדשה, משוכללת ומובנית יותר, אבל לא סותמת את הגולל על מה שנשכח. ההבנה ששכחה איננה אבדן אלא הסטה למקום לא נגיש, מותירה את האפשרות לשוב ללמוד ולשקם משהו מתוך מה ששכחנו והסטנו.

לכן, היזכרות במשהו ששכחנו, ומתגלה לנו כרבלנטי וחשוב מאפשרת לנו לחזק "יכולות ישנות" שזנחנו.

הזיכרון והשכחה הם רכיבים שותפים בתהליך ההוליסטי של הלמידה האפקטיבית.

החוקרים ממליצים לנו "למתג" מחדש את השכחה, להבין שמדובר בחבר טוב של הזיכרון, שתפקידו לנקות "רעשי רקע" כדי שמה שחשוב ונכון לנו יבלוט יותר, ומה שאולי לא היה חשוב לנו בשלב מסויים, יוכל להשתקם ולהתחזק בעתיד אם יתגלה בעתיד שהוא רלבנטי ומועיל.

כבר שכחת משהו היום? מצויין. אין סיבה להתייסר.
סיכוי טוב שזה אפשר לנו לזכור דברים חשובים יותר. ההיזכרות במשהו שנשכח מחזקת את כח השליפה שלו, כך שבפעם הבאה נזכור גם אותו טוב יותר.

להרחבה נוספת של גירסה מוקדמת יותר של מאמר זה, לחצו כאן