המדע והאומנות של הבטלה
ימי הבטלה שלנו הם למעשה זמנים בהם מתרחשת במוחנו פעילות עמוקה למדי הבאה לידי ביטוי בשלב מאוחר יותר, כך על פי ספר חדש שיצא לאחרונה המעוגן במחקרים מדעיים מתחום חקר המוח.
המסר בספר הוא שבטלה היא אמנות אבודה שפעם ידענו לבצע מצויין והיום הפכה לביטוי של גנאי המציין בזבוז זמן, זאת למרות שהיא אחת מהפעולות החשובות בחיים.
המוח שלנו צריך לנוח וזקוק ללא מעט זמן בטלה כדי לתפקד כהלכה. להיות עסוקים באופן כרוני פוגע במוח שלנו וביכולת שלנו להיות יצירתיים ולצבור ידע חדש.
לאורך רוב האבולוציה האנושית, שימור אנרגיה היה בעדיפות עליונה כל עוד האתגר הגדול ביותר היה להשיג אוכל. היום, לשמחתנו, ההישרדות לא דורשת מאמץ גופני ולכן "המצאנו" לעצמנו כל מיני עיסוקים. אנחנו נעשים עסוקים כי מי שיש לו יותר מדי זמן פנוי הופך למשועמם. בעידן המודרני, יצרנות היא תנאי הכרחי לדימוי העצמי שלנו והעצלנות נחשבת לאויב היצרנות.
אבל הבטלה היא מפתח ללמידה וצריכת ידע. מה שעולה למודעות שלנו בזמן הבטלה מגיע מעומק תת המודע שלנו. לא תמיד זה מידע נעים אך המוח שלנו מעלה לנו מידע זה מסיבה טובה. באמצעות הבטלה, רעיונות גדולים שקבורים בתת ההכרה שלנו יכולים לעלות למודעות שלנו.
המוח שלנו, כמו אווירון, מעדיף להיות במצב של "טייס אוטומטי".
בפועל, בעידן בו אנחנו מתבקשים כל הזמן לעבוד קשה יותר ולהיות יעילים יותר, אנחנו מתעקשים לנטוש את המצב האוטומטי ולהעביר אותו למצב ידני. "הטייס האוטומטי" יודע לאן הוא רוצה להגיע ומה הוא רוצה לעשות, אך הדרך להגיע לשם היא לאפשר לו לעשות את זה ולהדריך אותנו במקום להטיס את המטוס בעצמנו.
כותב הספר "הטייס האוטומטי – המדע והאומנות של לעשות כלום", מדגיש שחשוב שנקדיש לעצמנו זמן לא לעשות דבר, שנעשה זאת בבטחון, בהתמסרות מלאה ואפילו עם שמחה.
לכניסה לקישור לחצו כאן
