כשקשה לנו ללמוד אנחנו חושבים שאנחנו לא לומדים – גם כשאנחנו כן לומדים

כשקשה לנו ללמוד אנחנו חושבים שאנחנו לא לומדים – גם כשאנחנו כן לומדים

מחקרים בשנים האחרונות מצביעים על פרדוקס גדול בלמידה.

ככל שהיא קלה יותר, כך השליפה שלה מהזיכרון בעתיד תהיה קשה יותר.

מצד שני, כשקשה לנו בזמן למידה, אנחנו נוטים לפרש את זה כסימן לכך שאנחנו לא לומדים.

עצם הפרשנות הזו גורמת לנו ללמוד פחות בפועל.

הפרדוקסים נובעים מכך שרכישה של תוכן (למידה) ושליפה שלו (היזכרות), הן 2 פעולות המבוססות עקרונות שונים ואנחנו מתרכזים יתר על הלמידה בבחינה האם חווינו למידה טובה לבין האם חווינו למידה שמבטיחה היזכרות טובה.

חוקרים בתחום מדעי הלמידה (המוכרים שבהם הם הזוג אליזבת ורוברט ביורק), מסבירים שכשהלמידה לא מאומצת כלל, יש לנו "אשליה של כשירות" ודווקא אם קיבלנו הרבה עזרה והכל "עבר חלק בגרון", נוצר פער ביננו לבין המציאות שגורמת לנו להגיד לעצמנו "אה, בטח" או "ידעתי את זה", האשליה הזו מרחיקה אותנו מהתמודדות עם אתגר שקשור לתוכן ואז גדל הסיכון שלא נוכל לשלוף אותו בעתיד.

מטה-מחקר חדש שפורסם לפני חצי שנה ע"י קבוצת חוקרים מהולנד ואוסטרליה מצביע על כך שככל שהמאמץ המנטלי שלנו עולה, אנחנו נוטים לפרש את זה כסימן לכך שאנחנו לא לומדים.

עצם הפרשנות הזו גורמת לנו ללמוד פחות.

מובן שלא מדובר בתופעה גורפת וכל מקרה לגופו, לפעמים נלמד מצוין כשקל ולפעמים באמת לא נלמד רק כי היה קשה, אבל מה בכל זאת אפשר לעשות כדי להימנע מהפרדוקס הזה?

בגלל שבשני המקרים מדובר בהערכה לא מדויקת על מה למדנו ועד כמה באמת הבנו ונזכור את מה שלמדנו, אנחנו צריכים יותר רגעים של משוב, שיחזיר אותנו לקרקע.

תהליך למידה שתוכננו בו הרבה רגעי משוב יבטיח למידה אפקטיבית וזכירה לאורך זמן, אך צוות החוקרים מדגיש שיהיה יותר משמעותי לצייד את הלומדות והלומדים ביכולת הערכה-עצמית.

זו תהיה מתנה יותר משמעותית ללומדים כי היא תאפשר להם לזמן לעצמם רגעים של משוב, "לבדוק את עצמם" כדרך חיים ולנווט באופן מושכל את מסע הלמידה שלהם.

כך גם לא ניקלע לפרדוקס שמשלה אותנו גם כשאנחנו חושבים שאנחנו לומדים וגם כשאנחנו חושבים שאנחנו לא לומדים.

הקישור למחקר הטרי כאן, וקריאה נוספת על המחקרים בתחום לאורך השנים כאן