לעתים קרובות אנשים אוהבים אותנו יותר ממה שנדמה לנו.  

לעתים קרובות אנשים אוהבים אותנו יותר ממה שנדמה לנו.

באינטראקציות חברתיות עם עמיתות ועמיתים (בעבודה או לאורך החיים) אנו נוטים לחשוב שהצד השני פחות נהנה ופחות מחבב אותנו ממה שקורה באמת.

זאת גם בגלל חשדנות טבעית מאחורי שיחות נימוס ו"סמול-טוק" שבהם לא נהוג לחשוף רגשות אמיתיים, וגם בגלל שאנחנו מעריכים יתר על המידה את חומרת השיפוט שלהם כלפינו.

הסתירה הזו בנקודת המבט גורמת לנו לחשוב שהסביבה יותר ביקורתית אלינו ממה שהיא באמת, ולכן שהעמיתים שלנו לא אוהבים אותנו כמו שהם באמת אוהבים (כמובן שיתכנו מקרים שבהם זה המצב אבל ברוב הפעמים לא).

סדרה של 5 ניסויים בהובלת החוקרים בות'י, קוני, סנדסטרום וקלארק, סיפקה הוכחה לקיומו השיטתי של הפער הזה, גם באינטראקציות קצרות וגם בממושכות. הם כינו אותו "the like gap".

החוקרים מסבירים שלמרות שבאינטראקציות השונות ישנן הזדמנויות לזהות "סימנים של חיבה" מהצד השני, אנחנו מרוכזים במחשבות הביקורתיות העצמיות שלנו, ולכן לא שמים לב לאיתותים שנמסרים לנו.

לכניסה לקישור לחצו כאן