מה המכנה המשותף להגדרה של חוכמה בכל מקום בעולם?
מה המכנה המשותף להגדרה של חוכמה בכל מקום בעולם?
התשובה הקצרה: איזון בין היגיון לאמפתיה.
מחקר שביקש לבחון את תפיסת החוכמה בתרבויות שונות, סקר למעלה מ- 2,500 משתתפות ומשתתפים מ- 16 קבוצות תרבותיות מגוונות, ביניהן מרוקו, פרו, יפן, סלובקיה, הודו וקנדה.
המשתתפים קיבלו תיאורים מילוליים של דמויות שונות, כמו מדענים ומורים, והתבקשו להשוות כיצד דמויות אלה היו מתמודדות עם מצב מורכב, תוך שימוש ב-19 קריטריונים שונים.
המחקר, בהובלת רונדב וגרוסמן מאוניברסיטת ווטרלו בקנדה, חשף שני ממדים מרכזיים ומפתיעים שאנשים בכל העולם ובכל התרבויות מקשרים עם חוכמה- יכולת רפלקטיבית ומודעות חברתית-רגשית.
בעצם מדובר ביכולת להתקדם ולהסיק מסקנות מדברים שקרו לנו והיכולת להסתדר עם אחרים, או האיזון בין היגיון לאמפתיה:
- יכולת רפלקטיבית- הכוללת תכונות כמו יישום לקחים מניסיון העבר, חשיבה לוגית ורציונלית והאפשרות לנתח דברים באופן שיטתי.
- מודעות חברתית-רגשית- היכולת להבין את האחר ולדאוג לו, המיומנות להקשבה פעילה והיכולת להסתגל להקשרים חברתיים משתנים ומורכבים.
בניגוד להנחות מוקדמות שיש לרבים מאיתנו, בוודאי על הבדלי תפיסות למשל בין "מזרח" ו"מערב", ניכר מהמחקר שבכל התרבויות העריכו באופן דומה את שני המרכיבים.
המחקר ביקש גם לבחון עד כמה אנחנו מעריכים את עצמנו כבעלי יכולות כאלו – האם אנחנו חושבים שאנחנו חכמים?
בעוד שבכל מה שנוגע ליכולות קוגניטיבית אנשים מכל התרבויות הכירו במגבלות שלהם, הרי שבנוגע למיומנויות רגשיות וחברתיות, אנשים נטו להעריך את המודעות שלהם יתר על המידה, כלומר בתחום הזה כולנו תחת הטייה לפיה אנו יותר טובים בזה מאחרים.
החוקרים מעריכים שבעוד שאנו מקבלים משובים ברורים בחיים על יכולות החשיבה שלנו (ציונים, קידום בעבודה), הרי שעל היכולות החברתיות – רגשיות שלנו אנו מקבלים משוב פחות ברור וקל לנו יותר להתעלם מהשיקופים שהסביבה מספקת לנו, מה שגורם לנו לחשוב שאנחנו יותר טובים בזה ממה שאנחנו באמת.
הקישור למחקר המלא כאן
