שאלת שאלה בכיתה? עכשיו כדאי לאפשר 10 שניות של שקט - לפני שאוספים תשובות או מספרים על התשובה.

שאלת שאלה בכיתה?

עכשיו כדאי לאפשר 10 שניות של שקט – לפני שאוספים תשובות או מספרים על התשובה.

שאילת שאלות היא טכניקה מוכרת בתהליכי למידה כיתתיים, אך פעמים רבות היא מבוצעת באופן שאינו מועיל לכלל הלומדות והלומדים.

מורה מנחה או מרצה נוטים, לשאול הרבה שאלות ולא לחכות או לתת זמן לעיבוד.

בכיתות בית ספר, צוותי הוראה והנחיה עשויים לשאול 45-150 שאלות בשיעור. ב- 85% מהמקרים, מיד לאחר התשובה הראשונה, תישאל עוד שאלה בלי עיבוד או חשיבה של כל שאר המשתתפות והמשתתפים.

אז מה עושים אחרי ששואלים שאלה? מאפשרים כמה שניות של שקט, ומייצרים בהדרגה נורמה חברתית שלפיה שאלה בכיתה, זה משהו שכולנו לוקחים בו חלק, חושבים ומעבדים.

לאווירה של חשיבה ומתן תשומת לב לשאלה שהוצגה יש אפקט מדבק, כך שלומדות ולומדים שרואים את העמיתים שלהם חושבים, ינהגו באותו אופן בעצמם.

ככל שנספק יותר זמן לחשיבה, נקבל תשובות מפותחות יותר, אבל חשוב להפעיל שיקול דעת על משך השתיקה כדי לא להפוך את האירוע למוזר או לא נעים.

לשאלות קלות אפשר להקדיש כמה שניות בודדות, לשאלות מורכבות במיוחד כדאי לשתוק אפילו 20 שניות, וכלל האצבע יכול להיות 10 שניות של מחשבה שיתופית לפני שמתחיל הדיון.

השתיקה נועדה לחשיבה, אך אם היא תהיה ארוכה מדי, או "מפחידה", היא תהפוך מהר מאוד לשתיקה מביכה ומעיקה.

לכן, חשוב לספר מראש לקהל על כך שיהיו כמה שניות של שתיקה, ואפשר גם לספור בלחש מדי פעם את התקדמות השניות כדי לא לגרום לשתיקה להיות אירוע מלחיץ או מאולץ. בזמן השתיקה, המנחים יכולים לסרוק את החדר באופן אקטיבי, כדי לתת תחושה שהם ממש מסתכלים לתוך המוחות של הכיתה שלהם.

לכאורה, שאילת שאלות בזמן תהליך למידה זה דבר מוכר וטריוויאלי.

בפועל,  ביצוע שגוי של הפרקטיקה הזו, פוגע באפקטיביות הלמידה והופך את השיח בכיתה לסתמי ורטורי.

למדריך מקיף ומבוסס מחקר על הפרקטיקה של שאילת שאלות אפקטיבית בכיתות, של החוקרים טופאדה, אלנסר והיינס מאוניברסיטת מרילנד, לחצו כאן

לתקציר של המדריך עם דגשים מרכזיים של פפס מקריאה לחצו כאן

לסקירה מקיפה בעברית של מאיה בוזו שוורץ, מתוך האתר של אבני ראשה לחצו כאן