סגמנטציה בלמידה – מדוע כדאי לחלק תוכן מורכב ל"מגירות" ואיך עושים את זה טוב?
סגמנטציה בלמידה – מדוע כדאי לחלק תוכן מורכב ל"מגירות" ואיך עושים את זה טוב?
המוח לא מעבד את העולם ברצף אחד בלתי פוסק, אלא מחלק כל חוויה שלנו ליחידות נפרדות, מעין אירועים תחומים ומפולחים, או "מגירות".
זה תהליך שמתרחש כל הזמן, פעמים רבות ללא מודעות.
אם נתבונן במישהו מכין קפה, המוח "ירשום" זאת כרצף אירועים נפרדים: לקחת ספל, להוסיף קפה, למזוג מים.
סריקות מוח מראות שבגבולות שבין אירועים (או "מגירות") יש עלייה רגעית בפעילות המוחית.
המוח מסמן לעצמו שיש נקודת מעבר בין שני אירועים והסימון הזה מחזק את הזיכרון ומצמצם את העומס הקוגניטיבי.
יועץ הלמידה הארגונית הבריטי טום מקדואל, מסביר שהתהליך האוטומטי הזה הוא כלי חשוב בלמידה, כי יש לנו את היכולת לחלק עבור הלומדים שלנו את המגירות ולסמן את הגבול ביניהן, במקום ללמד ברצף אחד.
עלינו ליצור את המגירות, להשהות את המעבר ביניהן, ולספק רמזים ברורים לשינוי (דגשים ויזואליים, אפקטים קוליים).
כך, נשפר את האיתות למוח שמשהו השתנה.
במאמר שפורסם בשבוע שעבר, מקדואל מדגיש שהמעבר, וחלוקת התוכן בין המגירות, צריכים להיות משמעותיים והגיוניים ללומדות וללומדים, ולא שרירותיים.
לכן, כאשר אנחנו מלמדים או מפתחים תוצר למידה, חשוב לבנות מעברים ברורים ממגירה למגירה ולציין זאת במפורש.
בהנחיה בכיתה למשל, נגיד באופן ברור שסיימנו להגדיר נושא מסוים, ושעכשיו נעבור לראות איך מיישמים אותו.
נלווה זאת בשקף או בפעולה אחרת במרחב הלמידה, שיצביעו על מעבר בין נושאים.
בתוצר דיגיטלי, רמזים קוליים או חזותיים, שינוי בסביבה או בעיצוב, קפיצה לזמן אחר או מקום אחר, כל אלו יסמנו למוח לתחום כל יחידת תוכן במגירה אחרת ולהגביר קשב במעבר ביניהן.
על אף שמנחים ומפתחי למידה מודעים לחשיבות לחלק תוכן רצוף לנושאים או פרקים, הם עושים זאת לעיתים באופן מלאכותי ובעצם פוגעים ברעיון של סגמנטציה בלמידה.
הטעויות הנפוצות הן:
- חלוקת תוכן לזמנים קבועים ("כל סרטון 3 דקות") ולא לפי מה שנכון במעברי התוכן, כך שהמעבר מתרחש באמצע רצף קוהרנטי ופוגע במודל המנטלי שכל מגירה מייצגת.
- לא נותנים כותרת ברורה לכל מגירה. בכך הם מקשים על היכולת להבחין במעבר ביניהן.
- לעיתים אנחנו כל כך אוהבים את רעיון המגירות, שזה גורם לנו לחלק את התוכן ליותר מדי מגירות, מה שמחזיר את העומס הקוגניטיבי שניסינו לצמצם.
הדרך האפקטיבית ביותר לסגמנטציה בלמידה, תהיה בנייה של המגירות לפי המבנה הטבעי של המשימה הלימודית ולא לפי נוחות מערכתית. בעת פיתוח הלמידה יש למפות את שלבי הלמידה שונים, להכניס מעברים ברורים ביניהם ולציין זאת במפורש ללומדות וללומדים.
כאשר מבנה הלמידה מתיישר עם האופן שבו המוח מחלק חוויות לאירועים, הלמידה משתפרת והסיכוי ליישום שלה גדל.
הכנו לכם סרטון הסבר, פודקסט, מצגת ואינפוגרפיקה – כולם מג'ונרטים בעברית ומאפשרים העמקה נוחה ונגישה.
הקישור למאמר המלא כאן
