סתירה, ניבוי, דילמה – מה יגרום לנו להסכים לשמוע הסבר?
סתירה, ניבוי, דילמה – מה יגרום לנו להסכים לשמוע הסבר?
אנחנו נוטים לחשוב שהסבר ברור = למידה.
אם רק נספר הסבר מובנה ומסודר היטב, כולם יבינו ויישמו.
אבל המוח האנושי אינו כלי קיבול פסיבי שממתין למידע.
הוא פועל כמערכת סינון מתוחכמת ומחליט כל רגע נתון, מה ראוי לתשומת לב, מה מיותר ומה משתלב בידע הקיים.
הלומדות והלומדים שלנו לא נכנסים לכיתה ומחכים להסברים שלנו.
למעשה, הם כבר באים עם מודלים מנטליים משלהם על איך העולם העובד, שנבנו מכל מה שראו שמעו וחוו עד עכשיו. מבחינתם אלו מודלים שלמים והמוח שלהם מגן עליהם באופן פעיל על ההבנה הקיימת. שינוי דורש מאמץ מנטלי והמוח לא תמיד "מוצא סיבה" לספוג מידע חדש.
החוכמה היא לא רק לתכנן הסבר מצוין אלא את הרגע המעצב שלפני ההסבר.
שם יש הזדמנות למשוך את תשומת הלב שלנו ולגרום להסבר עצמו להיות משהו שאנחנו מרגישים שאנחנו זקוקים לו.
כך למשל, במקום הסבר:
"אנשים שוכחים כ-70% ממה שלמדו בתוך ימים ספורים ללא שליפה"
עדיף ליצור צורך לשמוע את ההסבר:
"השקענו מיליון שקלים בהכשרה, בתוך שבועיים העובדים שכחו הכל. למה זה קרה?"
עכשיו הקהל מתחיל לחשוב וירצה לשמוע את הסבר.
באתר של Give Spark, מוצעות 3 אפשרויות מרכזיות איך לגרום לקהל שלנו את תחושת הצורך הזו.
- סתירה:
סתירה חושפת פער בין המודל הנוכחי של הלומד לבין מידע חדש שנכנס עליו, המוח מבין שמשהו לא מסתדר וירצה לנסות "לתקן" זאת.
אפשר דוגמה?
במקום:
"היום נלמד על מנהיגות שיתופית."
נסו:
"ביקשת להוביל מהלך שינוי אבל אף אחד לא נרתם למהלך, מה היתה הטעות שלך?"
- ניבוי
ניבויים גורמים למוח להתחייב לתשובה לפני שההסבר מגיע. ברגע שהתחייבנו לתשובה, אכפת לנו יותר אם צדקנו או לא.
אפשר דוגמה:
במקום:
"המנהל משפיע על תרבות הלמידה בארגון."
נסו:
מחר בבוקר כל המנהלים מפסיקים לתת משוב. מה לדעתכם ייפגע?"
- דילמה
דילמות מכניסות את המוח להתמודדות עם רעיונות מתחרים. עכשיו כבר אי אפשר "להישאר ניטרליים" חייבים קצת לחשוב.
אפשר דוגמה?
במקום:
"הטמעת AI בארגון מחייבת קבלת החלטות מורכבות."
נסו:
"כל עובד יקבל עוזר AI שיחסוך זמן, אבל ינוון יכולות. האם תאשרו את המהלך?
הכנו לכם מצגת, סרטון הסבר קצר, פודקסט ואינפוגרפיקה – כולם מג'ונרטים בעברית ומאפשרים העמקה נוחה ונגישה (תוך שימוש בחשיבה ביקורתית כלפי תוצרי בינה מלאכותית).
הקישור למאמר המלא כאן
