3 סיפורים שעובדים מספרים לעצמם כשהם לא מקבלים משוב מהמנהל שלהם

אם עובדים מספרים את אחד מהסיפורים הבאים, כנראה שהם לא מקבלים משוב מועיל ומקדם ביצועים מהמנהל שלהם.

סיפור ראשון:
"כל עוד אני לא עושה בעיות, אני בסדר"

למה זה סיפור לא טוב?
התחושה שהמטרה היא לא לעשות בעיות מעמידה רף מאוד נמוך של ציפיות מהעובד.

במקום זה:
"לא לעשות בעיות" צריך להיות הרף הנמוך של הציפיות, על המנהל לספר לעובדים שלו באופן אקטיבי מה הוא מעריך בהם יותר ואיפה הם לעיתים נופלים.

סיפור שני:
"המנהל שלי חושב שאני לא יודע איך לקבל משוב"

למה זה סיפור לא טוב?
מתן משוב זה חלק מתפקיד המנהל, ומחייב אותו לבצע זאת בסביבה בטוחה ומכילה. מנהל שנמנע ממתן משוב מחשש שלא יתקבל כהלכה בצד השני, פוגע בביצועי העובד והצוות שלו ותורם בעקיפין לתחושת חוסר בטחון וחוסר ודאות של העובד.

במקום זה:
להקפיד הרבה יותר על משוב מבוסס "ראיות" והתנהגויות שאפשר להעיד עליהן ואז לבקש מהעובד להגיב על עובדות. לצד זה לקיים שיח עם העובד על עצם התהליך של מתן וקבלת משוב.

סיפור שלישי:
"המנהל שלי לא חושב שאני יכול להשתנות"

למה זה סיפור לא טוב?
אם מנהל לא חושב שעובד שלו יכול להשתפר, הוא גם לא יקצה משאבים או הזדמנויות לשיפור, לא יחנוך את העובד, לא יטפח אותו וכך ינציח את המצב וימשיך להיות משוכנע שאי אפשר לשפר את זה.

במקום זה
על מנהלים להתעקש לתת משוב לעובדים ולאתגר אותם בפני שינויים, ויותר חשוב, להחזיק בתפיסת עולם ששינויים אפשריים עם הרבה מאמץ ונחישות.

לכניסה לקישור לחצו כאן