5 הטעויות הנפוצות של אנשי מקצוע מנוסים
5 הטעויות הנפוצות של אנשי מקצוע מנוסים
הניסיון המקצועי הוא חרב פיפיות: הוא מעניק לנו מיומנות ויעילות יוצאות דופן, אך בד בבד, הוא חושף אותנו לסדרה של מלכודות קוגניטיביות.
מחקרים מראים שאין קשר בין רמת המיומנות המקצועית לבין היכולת הבלתי-רציונלית שלנו להיות פגיעים לטעויות, בעיקר כי אנחנו מניחים שאנחנו חזקים יותר מההטיות שמופעלות עלינו.
אז הנה 5 טעויות נפוצות של אנשים מנוסים, שמתאימות לכל בעל תפקיד שצבר ניסיון משמעותי:
- התאהבות ברעיון של עצמנו
הפיכת רעיון, שיטה או פתרון שפיתחנו ל"אג'נדה מקצועית פרטית" שאינה ניתנת לשינוי.
מומחה, שפיתח "עמוד שדרה מקצועי", עלול להתקשות "להיפרד" מרעיון שהוא אוהב או שהשקיע בו, גם כשנתוני השטח מראים שהוא אינו הפתרון הטוב ביותר.
זה יוצר "נפש של אומן" שמונעת גמישות ומעלה את המומחה על "בריקדות" בנושאים שאינם קריטיים.
הטיה קוגניטיבית זו קשורה עמוקות ל"אפקט הבעלות", שבו אנו מייחסים ערך גבוה יותר לרעיון שלנו לעומת של מישהו אחר.
אז מה עושים?
אימוץ גישה צנועה יותר: להציג את הרעיון כהתלבטות ("יש לי רעיון, הוא נראה לי נחמד, אבל בוא נראה מה אתם חושבים?") ולדעת להיפרד מהר מרעיונות שהוכחו כפחות מתאימים.
- קיבעון על פרקטיקות ודילוג על בחינת הנחות יסוד
טעות זו מייצגת את החיבור שבין הניסיון, לבין הנוחות.
מתוך רצון לרוץ קדימה ולייעל תהליכים, אנשי ניסיון "מדביקים" פתרונות מוכרים ומשתמשים באותן תבניות מפרויקט לפרויקט, מבלי לבדוק אם צורכי הלקוח או הארגון הנוכחיים שונים בתכלית.
אבל לפעמים צורך נשמע מאוד דומה, אבל שונה לגמרי.
הקיבעון מוביל ל"בלוק יצירתי" ולהימנעות מחדשנות, כי נוח יותר "לרוץ על המוכר והידוע".
זוהי דוגמה לקיבעון תפקודי, שבו ההיכרות המוקדמת עם שימוש נפוץ של כלי (או שיטה) מונעת מאיתנו לראות בו פוטנציאל לשימוש אחר, חדשני או יצירתי יותר.
אז מה עושים?
שואלים את עצמנו באופן קבוע: "מה "הדבקתי" מההתנסות הקודמת? והאם התנאים הם אותם תנאים בדיוק ונכון היה לי להדביק באופן אוטומטי את הפרקטיקות המוכרות שלי?
- 3. קללת הידע ושכחת זווית ה"שטח"
בשל מעמדם, מומחים נוטים לנהל שיח בעיקר עם גורמים בכירים ופחות עם השטח.
כתוצאה מכך, הם מניחים הנחות אוטומטיות על קהל היעד (העובדים, הלקוחות או השטח) בנוגע לקצב, למוטיבציה או לעולם המושגים שלהם.
הם "מדברים בשפה שלהם ולא בשפה של השטח".
קיצור דרך זה, שמיועד לחסוך זמן ותקציב, עלול ליצור פערים שפוגעים בדיוק התוצר הסופי.
זוהי תמצית "קללת הידע", שבה אנשים בעלי ידע מניחים שגם הקהל שלהם יודע את הבסיס, ולכן מתקשים להנגיש את המידע.
אז מה עושים?
להתעקש עם קשר עם השטח, גם אם צברנו קילומטראז', אפילו באמצעות פעולות פשוטות כמו תצפיות, קבוצות מיקוד או סקרים, כדי לא להישאר באזור הנוחות של הדיונים עם גורמים פחות מחוברים.
- 4. דילוג על תשתיות מתודולוגיות ואבחון – רצים לפתרון המהיר
מנוסים יודעים מה יעבוד, ולכן נוטים לרוץ ישר לפתרון מבלי להקפיד על שלב האבחון המקצועי.
כל מומחה נדרש להקפיד על הדיאגנוזה המתודולוגית (תיעוד הדרישות, אבחון הסימפטומים, הגדרת תכולות הפתרון) לפני שלב הביצוע.
דילוג על שלב זה, מתוך תחושת מומחיות, מוביל לבזבוז משאבים בפיתוח פתרון לא נכון או חלקי.
ההתעקשות על מדידה והערכת אפקטיביות לאחר סיום תהליך, היא חלק חיוני מתשתיות אלו.
אז מה עושים?
ההנחה "אני כבר יודע מה צריך" מקצרת דרך, אבל גובה מחיר בהמשך.
היצמדות למסמכים ומתודולוגיות תשתיתיים שאיתם עבדנו בתחילת הדרך, יכולה להבטיח הימנעות מהמחיר הזה, לרוב ללא בזבוז זמן משמעותי כי עדין נבצע את החלקים האלו באופן יעיל ומהיר.
- הזנחת ה"מיומנויות שמסביב"
מומחים מתמקדים לעיתים בליבה המרכזית של תפקידם, אך מזניחים את "המיומנויות שמסביב".
יתכן ואנחנו יודעים לייצר תוצרים יצירתיים במקצוע שלנו, אבל פחות טובים בניהול הלו"ז סביב התהליך, או לא מעודכנים בכל הטכנולוגיות החדשות שסובבות את התפקיד שלנו.
אז מה עושים?
במציאות מורכבת, מי שמחזק רק את התחום הצר עלול ליפול דווקא בנקודות ההיקפיות. חשוב להמשיך להיות אנשים לומדים, לזהות מקצועות ותחומים נושקים ומשיקים ולהתמקצע גם בהם.
ואולי הפתרון הכי טוב למומחים הוא לאמץ "מוח של מתחילים", מונח שמקורו בבודהיזם.
המשמעות היא ליצור ריחוק קוגניטיבי באופן יזום, לחזור להסתכל על דברים במקום "נקי", לשאול שאלות יסוד, ולמנוע מעצמנו להתקבע, גם כשלכולם נוח "לרוץ על המוכר והידוע".
הכנו לכם גם סרטון הסבר בוידאו כאן וגם פודקסט כאן – שניהם מג'ונרטים בעברית ומאפשרים העמקה נוחה ומרתקת.
הקישור להרצאה מתוך מאגר ה- VOD שלנו, שבה אנחנו מציגים את 5 הטעויות האלו על מקצוע פיתוח הלמידה, תוך התבססות על סקר שהוצאנו בקרב אנשי מקצוע, כאן
