כיצד יתכן שהצוות הסכים פה אחד על החלטה שאיש לא היה מעוניין בה?
כיצד יתכן שהצוות הסכים פה אחד על החלטה שאיש לא היה מעוניין בה?
הרבה מאיתנו עסוקים בניהול קונפליקטים, אך מתברר שנדרשת מיומנות לא פחות חשובה – ניהול הסכמות.
זאת כדי למנוע את "פרדוקס אבילין", תופעה חברתית שבה קבוצה מקבלת החלטה שאיש מחבריה אינו מעוניין בה, רק כיוון שכל משתתפת ומשתתף סבורים בטעות כי שאר הנוכחים תומכים ברעיון.
תרבות שבה יש חשש מערעור על הסטטוס קוו ומרצון להימנע מעימותים, מביאה למצבים שבהם כמעט כולם מודעים לכך שמתקבלת החלטה שגויה, אך הם מעדיפים לשתוק.
זה עשוי להתרחש בגלל שהראשון שהציע את ההצעה הכתיב את הטון, או שיש כניעה להיררכיה שלא מאפשרת את הביטחון להביע דעה לא מרצה, בוודאי כשמנהלת או מנהל כבר הביעו את עמדתם.
לאורך זמן, גם עייפות מביאה לתרבות כזו של פחד מקונפליקטים וחשש להיתפס כשלילי או מעכב. האווירה בחדר היא של "יאללה בואו נתקדם".
המחיר הארגוניים יכולים להיות דרמטיים: בזבוז משאבים, כניסה לפרויקטים שאיש לא מאמין בהם, שחיקה באמון, ציניות וירידה ביזמות ובמחויבות לשיפור מתמיד בעשייה המשותפת.
חשוב שמנהלות ומנהלים יראו זאת כסימן אזהרה.
אם כולם מסכימים מהר מדי, כנראה שלא כולם מסכימים באמת.
אז מה עושים?
ראשית מבינים שארגון חזק הוא לא כזה שאין בו קונפליקט, אלא כזה שיודע לנהל אותו חכם.
דר' חנה רוזה מציעה באתר של ness labs כמה מנגנונים שניתן להטמיע בשיגרה כדי להבטיח תרבות שבה אין חשש להביע אי הסכמות.
הנה כמה מהרעיונות שהיא מעלה:
- למנות מעין "פרקליט שטן" בכל דיון אסטרטגי.
- לשאול במפורש בכל דיון: מי חושב שזה לא רעיון טוב, ולמה?
- להציב מראש את נושאי ההחלטה שצפויים במפגש ולבקש מהמשתתפות ומהמשתתפים להביע עמדה בכתב ומראש.
- לשבור סדר קבוע של דוברים וליצור סבב התייחסויות אקראי בכל דיון.
- לכלול שלב של ניתוח סיכונים בכל דיון, משהו שמחייב את כולם לחשוב מה עלול להסתבך בעקבות ההחלטה שעומדת להתקבל.
הכנו לכם סרטון הסבר קצר, פודקסט, מצגת ואינפוגרפיקה – כולם מג'ונרטים בעברית ומאפשרים העמקה נוחה ונגישה.
למאמרים ומחקרים בנושא לחצו כאן וכאן
