איך משפרים את היכולת להודות בטעויות ומדוע זה משחרר כל כך?

איך משפרים את היכולת להודות בטעויות
ומדוע זה משחרר כל כך?

בני האנוש "מתוכנתים" לחשוב שהם צודקים בכל מחיר, אך מאבק באינסטינקט הזה יכול להיות מאוד משחרר.

שורה של הטיות קוגניטיביות גורמות לנו לתת משקל יותר לאמונות שלנו וגורמות לנו לחוש ששבירת האמונות האלו תגרום לנו להיות אומללים.

אך חוקרים מראים בדיוק ההפך.

דווקא היכולת להודות בטעות ולהתנהל בענווה, היא זו שיכולה לסייע לנו להיות שמחים ושבעי רצון בחיינו ולהפחית תחושות של דיכאון וחרדה. בהתעקשות להחזיק בטעות יש לחץ פנימי גדול ומזיק.

כיוון שלא מדובר בתכונה טבעית או אוטומטית אנחנו זקוקים לתכנית שתשנה את אופן החשיבה וההתנהגות שלנו.

בעיתון אטלנטיק ממליצים לנו לסגל התנהגות ברורה.

בכל פעם שאנחנו טועים, הדבר הנכון ביותר עבורנו יהיה להודות בכך, ולהבין שכל חלופה אחרת גרועה יותר.

מחקר מ- 2015 הראה שכל התנהגות של אי הודאה בטעות, מזיקה עוד יותר למוניטין שלנו, על אף כל תחושות אי הנוחות שמגיעות איתה.

יתרה מכך, במאמר מציעים לנו לסגל גישה חיובית בכל פעם שיש תחושה של ניגוד.

אומרים לך שטעית? הדבר הנכון יהיה לבקש "ספרו לי עוד", כלומר ממש להזמין דעות נוגדות, להתחבר עם מי שחושב אחרת מולך ולהתעקש לאתגר את הנחות היסוד שלך.

בעידן המודרני שבו הדעה שלנו נכתבת ומתועדת פעמים רבות, הקושי להיפרד מאמירה מוטעית גדול יותר.

החוקרים ממליצים לנו "להתחיל בקטן" בכל מה שנוגע להבעת דעה או אמונה חדשה כלשהי, לבחון את הדעה הזו מול קבוצה של אנשים בסביבה מבוקרת וידידותית ולא לצאת בראש חוצות עם אמירה חדשה או ייחודית.

בעידן הדיגיטלי, פרסום רחב של משהו והתיעוד הנרחב שלו יכולים להקשות עלינו עוד יותר להודות בטעות. עדיף להתחיל צנוע, לאסוף דעות נוגדות, ורק אז לצאת עם אמירה בתפוצה רחבה.

הפחד המשותף של כולנו, הוא איך נצטייר בפני הסביבה אם נשנה את דעתנו.

הרי יגידו עלינו שאנחנו מזגזגים.

עלינו לעבוד על התפיסה שלנו מול עצמנו ומול אחרים ולהשכיל להגיד בקול רם- "כשדברים משתנים, גם אני משנה את דעתי".

חלק מהאושר שלנו כולל בתוכו לרכוש מידע חדש, לשמוע דעה נוגדת מצוינת, ולדעת להמשיך הלאה, לשנות את דעתנו ולעשות זאת באופן פתוח וברור.

זה עשוי להראות קשה בתחילת הדרך, אך עשוי לספק תחושה מאוד משחררת מ"חומות מגן" חונקות שבנינו לעצמנו.

לכניסה לקישור לחצו כאן