אנשים נוטים לזכור יותר את המשימות הלא-גמורות שלהם, על פני אלו שכבר הושלמו.
אנשים נוטים לזכור יותר את המשימות הלא-גמורות שלהם, על פני אלו שכבר הושלמו.
זאת בשל אפקט פסיכולוגי שגורם לנו להמשיך להתעסק במשימה מתוך צורך של המוח "לסגור מעגל" ולא להשאיר קצוות פתוחים.
חשיבה מתמדת על משימה שלא הושלמה יכולה להיות מעיקה ולא נינוחה.
באתר של חברת הייב הוצגו לאחרונה כמה טיפים מפתיעים המאפשרים לנצל את האפקט הזה לטובה ולסייע לעצמנו להיות יצרנים בעידן של דחיינות והצפה.
מודעות גבוהה יותר לאפקט (ששמו המדויק אפקט זייגרניק) יכולה להניע אותנו לצמצם משימות פתוחות, ולהפעיל את חשיבה מתמשכת רק על משימות שחשובות לנו באמת או כאלו שאנו נוטים לדחות שוב ושוב.
אז הנה 3 פעולות שמבוססות על האפקט ויכולות לסייע לנו ביום יום בעבודה:
1. פחות משימות בו-זמנית:
חשוב שנימנע מ- "מולטיטסקטינג" מתוך הבנה כמה עומס אנחנו מטילים על עצמנו, כאשר אנחנו מגבירים את כמות ה"משימות הלא גמורות" שהמוח שלנו מעבד ומעבד.
2. משימות לא גמורות- רק אם הן חשובות:
לבחור לעצמנו את המשימות שחשובות לנו באמת, ודווקא אותן לבצע במנות קטנות לאורך זמן.
זה יאפשר למוח להמשיך לחשוב, להתחבט, להטיל ספק ולעבד את התהליך, במשהו שבאמת חשוב לנו. זאת במקום לרוץ על ביצוע המשימה בפעם אחת מקצה לקצה בלי לתת למוח זמן עיבוד.
3. משימה חשובה שנוטים לדחות שוב ושוב? להתחיל ואז להפסיק:
במקום לגשת למשימה הזו ברגע האחרון, כדאי דווקא להתחיל אותה באופן ממש חלקי, בשלב מוקדם.
לאחר ההתנעה, להגיע לאיזשהי נקודת מומנטום או "שוונג" בביצוע שלה, ודווקא אז להפסיק.
כעת, המשימה תעסיק אותנו ונמשיך לעבוד עליה…ומובטח לנו שמה שחשוב לנו לא יידחה לדקה ה – 90.
לכניסה לקישור לחצו כאן