באיזה סדר כדאי לנו ללמד משהו חדש? קודם להסביר ואז לפתור בעיה? אולי דווקא להפך?
צוות חוקרים מאוניברסיטת ג'ורג'יה מאתגר את החשיבה האינטואיטיבית שלנו על הסדר היעיל ביותר ומראה שלא תמיד "קודם מסבירים – אח"כ מבקשים לפתור בעיה" זה הדבר הנכון לעשות.
שני מחקרים שהקיפו כ- 500 איש, הראו שהידע המוקדם של הלומדים משפיע על הסדר האפקטיבי יותר.
דווקא הלומדים ללא הידע המוקדם למדו טוב יותר אם התבקשו קודם לפתור בעיה ורק אז קיבלו הסבר על התוכן (בשני המקרים באמצעות סרטוני וידאו).
אחד ההסברים לממצא המפתיע, טמון בשימוש באסטרטגית למידה שנקראת "כישלון פרודוקטיבי".
זו שיטה שבה קודם כל ננסה נפתור בעיה, בה אנחנו צפויים להיכשל, אבל עדין נקבל תמונה כללית על עולם התוכן, יחד עם הבנה שיש פה משהו שאנחנו עוד לא יודעים לעשות.
רגע ההכרה הזה עשוי להיות שימושי מאוד להמשך הלמידה.
הוא מפחית את האשליה על רמת המיומנות שלנו, ומעורר בנו תחושת צורך ללמוד.
יהיה לנו "אינטרס" להקשיב להסבר שיבוא אח"כ.
כדי שהאסטרטגיה הזו תצליח, חשוב שההתמודדות עם הבעיה לא תביא לכישלון מוחלט, אלא שתהיה לנו אפשרות לפתור אפילו חלק קטן ממנה.
גם אם לא נבין איך עשינו זאת, דווקא התחלה קטנה חיובית, תחזק את הצורך לפתור את כלל הבעיה.
ההצלחה הקטנה תוכיח לנו שהלמידה אפשרית וחיונית להתקדמות.
במחקר החדש, האפקט הזה לא התרחש בקבוצה עם הידע המוקדם.
הם למדו טוב יותר באופן משמעותי אם קודם קיבלו הסבר.
גם אם אין תשובה מכרעת לסדר המנצח, וגם אם ברור שלומדים ללא ידע מוקדם זקוקים להסברים נרחבים יותר, עדין יש כאן תזכורת לזה שלא תמיד כדאי קודם להסביר ואח"כ לתרגל.
התחלה מתוך אתגר
- מעוררת סקרנות (בעיקר אם הצלחתי אפילו קצת)
- מגדילה את תחושת הצורך (כי האתגר אפשר לי "לאבחן" את עצמי ולראות שיש מה ללמוד)
- ועל הדרך, קיבלתי המחשה קונקרטית מתוך עולם התוכן.
כל זה לא תמיד קורה כשממהרים להסביר, בלי לאתגר.
הקישור למאמר החדש שפורסם החודש כאן
פרשנות למחקר כאן
ועוד סקירה של הסוגייה, בהקשר של המאמר הזה ובהקשרים נוספים כאן
