מה  קורה לנו במוח כשצועקים עלינו?

מה  קורה לנו במוח כשצועקים עלינו?

התגובה הרגשית שלנו לצעקה כלפינו, היא אחת התגובות היחידות שאנחנו חולקים עם חיות אחרות.

כשמישהו צורח עלינו, המוח תופס את זה כאיום.

אם כל זה קורה כשאנחנו מנסים ללמוד משהו חדש, הסיכוי לפנות משאבים כדי לזכור וליישם יורד, לטובת תשומת הלב באיום שצץ.

מה יש בצליל הזה של צעקה שמשפיע עלינו כל כך?

מדען המוח לוק ארנל מאוניברסיטת ז'נבה ועמיתיו מציגים בכתב העת Current Biology,  שלצרחות יש צליל שהוא מחוץ לטווח הדיבור האנושי ולא דומה לעוצמות ולתדרי הקול היומיומי השגרתי.

זו אקוסטיקה ייחודית, שבדיקות FMRI מגלות שהיא פועלת בו זמנית גם על חיידני ומרכזי השמיעה אבל גם מזעזעת באופן אוטומטי את "מרכז הפחד של המוח", האמיגדלה.

אנו מתוכנתים אבולוציונית להגיב לצעקה כאילו הייתה עניין של חיים או מוות, כי בעבר זה היה המצב.

אם כל זה קרה בתהליכי למידה, כנראה שלמידה טובה כבר לא תצמח.

תגובת הלחץ פוגעת בתפקוד הקוגניטיבי, מצמצמת את המיקוד באיומים המיידיים ומונעת את יכולת להתרכז במשימות הלמידה.

המוח הופך להיות סלקטיבי, ומעדיף (בצדק מבחינתו) להתייחס לאיום (הצרחה) על פני גירויים אחרים (הלמידה החדשה).

העדפת ההישרדות על פני למידה וגיבוש זיכרון, פוגעת באופן טבעי בקידוד מידע חדש לזיכרון יעיל.

ההבנה של מה שהצעקה עושה לנו למוח, משמעותית וצריכה להניע אותנו לבנות סביבה תומכת ומכבדת ללמידה יעילה ורווחה רגשית.

ומי שחושב שכמה צעקות יבטיחו את זה שהלומדות והלומדים שלנו יזכרו היטב את מה שצעקנו לגביו, עלול לגלות את ההפך.

הצעקות עשויות להיות אלו שמנעו את האפשרות לקשב לתוכן הלימודי, והביאו להחמצה של מה שהיו אמורות להשיג

לכניסה לקישור לחצו כאן