מיומנויות המאה ה- 21? זה הכי המאה ה- 20
מיומנויות המאה ה- 21? זה הכי המאה ה- 20
מדוע המונח "מיומנויות המאה ה- 21" כה מטעה ולא מייצג את צרכי שוק העבודה
כבר ביקשו ממך לסייע לקידום המיומנויות של המאה ה- 21?
כבר נדרשת לטפח יצירתיות, חשיבה ביקורתית, גמישות או פתרון בעיות?
כבר למעלה מ-20 שנה בהם נכתבו אלפי מאמרים, נערכו מאות כנסים ומנהיגים תחת הכותרת "מיומנויות המאה ה- 21" ומובילי דעה בכל העולם מרבים להתלונן על כך שאיש אינו מכשיר את הילדים, הסטודנטים או העובדים לעולם החדש.
אך האם אלו באמת מיומנויות חדשות שארגונים זקוקים להן דווקא כעת בניגוד לעבר? והאם המיומנויות הללו במחסור כה גדול ומחייבות הכשרה רוחבית גורפת?
במאמר שפרסם מומחה החינוך הארלי ריצ'ארדסון, הוא מבקש לקעקע את הנחות העבודה שלנו על חדשנותן של המיומנויות הללו ובוחן מחדש עד כמה הארגונים באמת משוועים להן.
המאמר מצטט כתבות ואמירות מלפני 100 שנה המזכירות כמעט בדיוק את אותן מיומנויות המדוברות היום, גם אז הן נחשבו לדרישות של שוק העבודה החדש. אז מה בעצם השתנה?
הצורך בעובדים יצירתיים, חדשניים, תקשורתיים או פותרי בעיות מורכבות היה בתוקף גם לפני 20 וגם לפני 50 שנה ואין חדש ברצון של ארגונים לקלוט הון אנושי בעל יכולות גבוהות ולא רק ידע מקצועי.
מעבר לכך שמיומנויות המאה ה- 21 היו בתוקף גם במאה ה- 20, כלל לא ברור שהן עד כדי כך במחסור.
בניגוד לטענות מלאות פאתוס סביב המחסור במיומנויות, בעלי תפקידים רבים במקומות עבודה כיום כלל לא נדרשים להן.
שורה ארוכה של משרות בשוק העבודה לא מחייבות רמות כה גבוהות של יצירתיות או גמישות אלא דווקא התמחות פרופסיונאלית יציבה ושיטתית לטובת הגשמת המטרות הארגוניות.
כך למשל, חשיבה ביקורתית, שנחשבת למיומנות דגל קריטית במאה ה- 21, לא באמת נמצאת במחסור בארגונים והטמעת יתר שלה עלולה לגרום לעובדים דעתנים לאבד את משרתם מול הנהלות חזקות שרוצות עובדים שיבצעו את המשימות שלהם ולא יערערו באופן תדיר על כל החלטה רק בגלל שזו המיומנות הנדרשת במאה הנוכחית.
גם המיומנות הקשורה לכישורי למידה לא פוגשת את המציאות היומיומית ברוב הארגונים שבה נדיר מאוד לגייס מישהו שלא יודע כלום, ורק לבנות על היכולת שלו ללמוד מהר.
כך שלצד הדיבור הרב על "skills" שאין בו למעשה חדש, נראה שנשכחה השדרה המרכזית של ביצוע מקצועי של תפקיד לפני כל מיומנות שנתפסת כחדשנית.
ריצארדסון מסביר שהניסיון להטיל את כל עולם המיומנויות על כתפי העובדים הוא תוצאה של ניתוח שגוי של צרכי שוק העבודה ושל מה באמת חסר לו.
לטענתו, מה שנמצא במחסור זה לא המיומנויות, אלא התרבות הארגונית שמאפשרת למיומנויות האלו לצמוח.
הארגונים הם אלו שצריכים ליצור ולעודד הוויה יומיומית של יצירתיות, חשיבה ביקורתית, תקשורת פתוחה וגמישות, זה כלל לא עניין של הכשרה מוקדמת של העובדים.
המיומנויות היו שם תמיד ויהיו שם תמיד.
מה שיאפשר את צמיחתן הוא אתוס ארגוני שמאמין בהן ומבקש שיעשו בהן שימוש.
מרגע שהתרבות הארגונית תעודד הפעלה של מיומנויות מסוימות, הן יצוצו ויבואו לידי ביטוי באופן טבעי ובהקשר רלבנטי לסביבת העבודה ולא כסיסמה המנותקת מהעשייה היומיומית.
גם אם המאמר נוקב וביקורתי יתר על המידה, הוא ללא ספק מציב מעורר מחשבות רבות על הכותרת היומרנית "מיומנויות המאה ה- 21" ומבקש לתת פרספקטיבה רחבה יותר.
המיומנויות הן לאו דווקא של המאה ה- 21, לא כל העובדים בהכרח זקוקים לכולן, ואין אפשרות להכשיר אליהן באופן חד פעמי ללא תרבות ארגונית שמעודדת אותן.
לכניסה לקישור לחצו כאן