פרפקציוניסט זה יתרון או חיסרון?
פרפקציוניסט זה יתרון או חיסרון?
מחקר מקיף על ה"פסיכולוגיה של הפרפקציוניזם" מגלה כמה יתרונות וכמה חסרונות לתכונה זו אך מכריע שבסופו של דבר זה יותר חסרון מיתרון (בשוק העבודה).
לצד היתרונות של תכונה זו הכוללים מוטיבציה, חריצות, נכונות לשעות עבודה מאומצות וחיבור גבוה לארגון, הפרפקציוניסטים חיים בעולם של "הכל או כלום" לגבי הקריירה שלהם (או "העבודה שלי מושלמת או "העבודה שלי היא כישלון מוחלט") ומודדים את עצמם על סמך סולם של ביצועים מושלמים.
כתוצאה מכך הם חווים רמות גבוהות יותר של לחץ, שחיקה, חרדה ואף דיכאון.
לכאורה יכולנו להגיד שאם הארגון מרוויח מזה, שיגייס אותם בכל מקרה. אלא שהמחקר, שפורסם בהרווארד ביזנס ריוויו" מראה שגם הארגון לא מרוויח באופן מיוחד מתכונה זו.
המחקר לא זיהה שום קורלציה בין פרפקציוניזם לבין ביצועים. נראה שבחלק גדול מהמקרים ההתמקדות במושלמות של משימות מסוימות גורם להזנחה של משימות או פרויקטים אחרים כך שכל יתרון שהפרפקציוניסט משיג "מתקזז" עם ההחמצות בגזרות אחרות.
אז מה, מעכשיו מנהלים צריכים לא לקדם עובדים פרפקציוניסטים?
מה פתאום.
במקום זה, עדיף שמנהלים יאמצו את היתרון הזה במשימות בהם זה נדרש אך לצד זה להכווין את העובדים כיצד לווסת את הלחצים שלהם, לנתב אותם לעשייה שיש בה התחדשות, לסמן להם את המצבים בהם "טוב מאוד" עדיף מ"מצוין" ובעיקר להראות להם כיצד להכיל טעויות של עצמם ושל העובדים בסובלנות .
אגב, למי שחושב שרובנו חפיפניקים ממילא ולא מדובר בנושא קריטי, חשוב לדעת שיש גידול מתמיד ב- 27 השנים האחרונות בכמות הפרפקציוניסטים הצעירים שנקלטים לעבודה, כך שמנהלים יידרשו לנהל את האתגר הזה יותר ויותר בשנים הקרובות.
אז אם גם לך נראה שלהגיד בראיון עבודה שהחיסרון שלך זה פרפקציוניזם, כדאי לשקול מחדש את הטריק הזה
מתברר שזה באמת חסרון ולא סתם חסרון שנשמע כמו יתרון.
לכניסה לקישור לחצו כאן