ונטילציה - הוצאת קיטור יכולה להיות מזיקה ללא עיבוד, פרספקטיבה ופעולה
ונטילציה – הוצאת קיטור יכולה להיות מזיקה ללא עיבוד, פרספקטיבה ופעולה
זה קורה כמעט בכל סדנה, ישיבת צוות, או בפגישה עם חברים – השלב של הוונטילציה.
מוציאים קיטור, פורקים תסכולים ומשתפים אחד את השני בקשיים עקשניים שיש בעבודה או במקומות אחרים.
התחושה שתמיד כדאי לפרוק כדי לא לשמור בבטן היא נכונה בבסיסה, אבל יש משמעות גדולה להיקף הזמן שאנחנו מקדישים לשיחה כזו, לאורך כמה זמן היא מתמשכת ובעיקר מה אנחנו עושים בעקבותיה.
אם אנחנו מנהלי הצוות, או המנחים בסדנה, תמיד יש את ההתלבטות סביב האירוע הזה.
עד כמה לאפשר אותו? האם הוא עושה טוב או מזיק?
האם לעודד או דווקא לנסות לצמצם את הרעש השלילי שנוצר סביבו.
סדרת מחקרים לאורך השנים מראה שהתשובה לגבי "זמן ונטילציה" היא אכן מורכבת.
החוקרים בתחום תמימי דעים שהוצאת קיטור עדיפה על הימנעות או הדחקה. אם יש קושי, כדאי לבטא אותו בקול.
אך לצד זה, נראה שהפורקן הזה יכול גם להזיק. בעיקר אם הוא חוזר על עצמו כמה וכמה פעמים.
מנחים ומנהלים מדווחים על כך שפעמים רבות שיח ונטילציה הופך להיות כמעט טקס קבוע שקשה להדוף בלי להיראות אטום או מנוכר לקשיים ואתגרים, ומרגע שהוא יוצא החוצה, קשה מאוד למנוע את השטף שלו.
אבל חזרה והדהוד של התסכול שוב ושוב עלולים להכניס אותנו ללולאה רגשית מזיקה.
ככל שאנחנו חוזרים על הצגת הבעיה, בלי פעולה נוספת, כך אנחנו מחזקים אותה.
במחקרים רבים לא נמצא קשר בין "הוצאת קיטור" לבין הפחתת כעס.
אנחנו חושבים שפרקנו, אבל בעצם הרצנו את הכאב מחדש, הגברנו את הנוכחות שלו ותחושת הלחץ שלנו תעלה.
אז מה עושים?
מגבילים את "זמן הקיטורים" ל- 10-15 דקות.
אחר כך שואלים את עצמנו, מה אנחנו מבינים עכשיו, שלא הבנו לפני 10 דקות?
מודעות למצוקה מובילה לשינוי רק אם יש בעקבותיה איזושהי פעולה.
המטרה היא לא להתעלם מרגשות התסכול, אלא להבין אותן וללמוד מהן.
הכנו לכם מצגת, פודקסט, סרטון הסבר קצר ואינפוגרפיקה – כולם מג'ונרטים בעברית ומאפשרים העמקה נגישה ונוחה.
