3 עקרונות מדעיים על המוח – שחייבים לדעת כדי ללמד טוב יותר
3 עקרונות מדעיים על המוח – שחייבים לדעת כדי ללמד טוב יותר
3 תובנות ממדע הלמידה יאפשרו לנו ללמד באופן שיטתי ומדויק יותר, ויגרמו ללומדות וללומדים שלנו לזכור טוב יותר.
עקרונות אלו גם יחזקו את ההבנה שלנו בתהליכי למידה וזיכרון, עיסוק שאנו נמענים ממנו לעיתים, לפעמים בגלל שהוא נתפס כנושא טכני או משהו שקשור לעולמות השינון.
חשוב שנבין שהזיכרון הוא חלק בלתי נפרד מהלמידה ובלי לזכור (או לשכוח), לא תוכל להיות למידה שנשארת.
פפס מקריאה, מומחה עולמי בתחום מדע הלמידה, פורס 5 עקרונות מדעיים כאלו ואנו מגישים כאן 3 מתוכם, כפי שפורסמו על ידו ברשת X (טוויטר).
- יש הבדל בין זיכרון עבודה לזיכרון לטווח ארוך– תפקידנו להבטיח "הגעה" לטווח הארוך ולא להתבשם מתוצאות של טווח קצר
במוח שלנו יש שני סוגים של זיכרונות המקיימים ביניהם אינטראקציה. למידה חדשה נקלטת קודם כל בזיכרון עבודה, אך היכולת שלנו להשתמש בו, לא מעידה בהכרח על זיכרון שיישאר לאורך זמן.
לכן, זה שהבינו את מה שלימדנו באותו רגע, זה תנאי הכרחי ללמידה אפקטיבי אבל הוא לא מספיק ולא מבטיח שהתוכן ישמר בזיכרון, גם אם היה מובן.
המטרה שלנו כשאנחנו מלמדים היא לעזור ללומדים וללומדים שלנו לבנות את הזיכרון לטווח ארוך שלהם, באמצעות זיכרון העבודה ולא רק לוודא שהבינו אותנו.
ככל שנבין את המנגנונים של הזיכרונות האלו, כך נוכל להפעיל אותם טוב יותר.
2. זיכרון העבודה מוגבל מאוד בקיבולת שלו- ולכן תפקידנו להיות עסוקים בעומס המוטל עליו ולווסת אותו
אנחנו יכולים לחשוב רק על כמה דברים בבת אחת.
כמו בג'אגלינג – אם נוסיף יותר מדי כדורים, נשמוט את כולם.
לכן, רמת העומס של הלומדות והלומדים צריכה להעסיק אותנו.
אנחנו צריכים לנסות להבחין האם הלומדים שלנו "מחזיקים ביותר מדי כדורים" ומה אפשר לעשות כדי שיעמדו בעומס, אחרת תהליך הלמידה יהיה לשווא ויהיה שקול ל"כתיבה על קרח".
אם זיהינו עומס קוגניטיבי נהיה חייבים לפשט או לצמצם את כמות התוכן שסיפקנו, או לחפש עזרים תומכים שקהל הלומדים שלנו יוכל להישען עליהם כדי להקטין את העומס.
בעידן הנוכחי, שגם ככה יש בו הצפה של תוכן, מומחים רבים מגדירים את המודעות והשליטה על העומס הקוגניטיבי כ"משימה מספר 1 של מומחי למידה ופיתוח מקצועי".
3. זיכרון לטווח ארוך יכול להגדיל את זיכרון העבודה– לכן, ככל שנִלמַד יותר, נִלמַד טוב יותר
ככל שלמדנו משהו טוב יותר בעבר, כך נתפוס "פחות מקום" מזיכרון העבודה שלנו כאשר נלמד משהו חדש שנשען על הידע הקודם או מתקשר למיומנות שכבר תרגלנו.
זו אחת הסיבות למה חשוב ללמוד עמוק ולתרגל הרבה. רק כך זיכרון העבודה שלנו לא יוצף כשנלמד את הדבר הבא.
זו גם הסיבה מדוע פערים לימודיים עלולים לגדול לאורך מסלול למידה מסוים.
מי שלמד היטב את התוכן הקודם, יתמודד ביתר קלות עם תוכן חדש.
מי שלמד פחות טוב את התוכן הקודם, עדין יצרוך משאבים של זיכרון העבודה כדי להתמודד עם התוכן.
בכך, באופן מצער, כל למידה נוספת מגדילה את הפערים והופכת את קהל הלומדים להטרוגני יותר, מה שמקשה עלינו עוד יותר ללמד.
אם נקפיד יותר להתאים את עצמנו לעומס הקוגניטיבי של הלומדים, נקל על מעבר של תוכן מזיכרון העבודה לזיכרון לטווח רחוק.
כך נרוויח שני דברים- גם הלומדים שלנו ילמדו טוב יותר כעת, וגם ילמדו מהר יותר את הדבר הבא שנבקש ללמד אותם.
לכניסה לקישור לחצו כאן