מדוע כדאי לפגוש תוכן לימודי פעמים רבות ובמרווחים ארוכים?  כי זה יעזור למוח שלנו לשכנע את עצמו שהמידע הזה בעל ערך מספיק כדי להימסר לאני העתידי שלנו.

אנו נוטים לחשוב על הזיכרון שלנו כמערכת שמתעדת את העבר שלנו, אך התפקיד האמיתי של הזיכרון שלנו הוא לספק לנו נתונים לגבי העתיד, כך שנוכל להשתמש בהם.

מה יגרום למוח המאוד יעיל שלנו להחליט על תוכן מסוים שהוא משמעותי לעתיד לעומת תוכן אחר?

ספר מרתק של סטינסלס דהיין, מסביר שמנגנוני הקשב שלנו נדרשים להכריע בעת מפגש עם תוכן חדש- עד כמה הוא רלבנטי לשימוש עתידי. המוח מבצע תחזית מהירה, מה עומד לקרות עם התוכן הזה ומה תהיה הדרך הנכונה לפעול ביחס אליו.

הבחירה שהמוח עושה מבוססת על ניסיון העבר והערכה או השערה לגבי השימוש העתידי האפשרי.

אם המוח "יחליט" שמידע מסוים אינו שימושי, הוא "ישליך" אותו די מהר.

כדי שהקשב יהיה גבוה יותר, המוח צריך "לראות ערך" בתוכן,  ולזהות שהערך הזה ישפיע על היכולות של ה"אני העתידי שלנו".

כך הוא יצדיק לעצמו את המאמץ ללמוד ולזכור.

שגיאות בתחזיות כאלה משמשות את המוח לתקן את "מודל ההשערות שלו" ובסופו של דבר המוח בוחר את הגירויים שיתגבשו לזיכרון לשימוש ברגע מאוחר יותר בזמן.

אחת הדרכים "לשכנע" את המוח שתוכן הוא מועיל,  תהיה באמצעות הקפדה על שימוש חוזר בתוכן הזה שוב ושוב לאורך זמן.

ברגע שהמוח מזהה שהתוכן צפוי לחזור בעתיד, הוא יזהה רלבנטיות ל"אני העתידי" וירצה להיות מוכן יותר לפעם הבאה שהתוכן יצוץ.

לכן, הוא יגביר את האותות הקשורים לתוכן הזה, זה תוך זניחה של תכנים אחרים שנלמדו במקביל.

המפגשים החוזרים עם התוכן הם דרך לסייע למוח להגיע לתחזית נכונה ולתת תשומת לב ללמידה, עצם החזרתיות בהקשרים שונים ובזמנים שונים, "משכנעת" את המוח שקורה פה משהו חשוב.

הבנת המנגנון הזה במוח משמעותית להרגלי הלמידה שלנו וודאי לאופן שבו אנו מלמדים או מפתחים תהליכי למידה לאחרים.

בעת הצגה של תוכן לימודי חדש:

• חשוב שנסביר את הרלבנטיות של התוכן לעתיד שלנו, כדי שהמוח לא ימהר "לסנן" את הלמידה החדשה. (מכונה "אמיל"י- אני מה יוצא לי מזה")
• חשוב שנפגיש את הלומדות והלומדים עם התוכן כמה וכמה פעמים, במרווחים שונים ובהקשרים מגוונים. המוח יזהה שהתוכן חוזר וירצה להיות מוכן יותר לפעם הבאה. עצם המפגשים החוזרים עם התוכן "ישכנעו" אותו לפתח קשב ולזכור.

לכניסה לקישור לחצו כאן