אז מה זו בעצם הבנה? תחושת הארה של חוויה משמעותית או תהליך טכני בזיכרון?
אז מה זו בעצם הבנה?
תחושת הארה של חוויה משמעותית או תהליך טכני בזיכרון?
אנחנו נוטים לדבר על המושג "הבנה" בעיקר דרך מושגים חיצוניים: תחושה של משמעות, הארה, עיבוד או הפנמה כאשר ברור לנו מביצוע שהלומדים חיברו בין פריטי ידע באופן שימושי.
מחקר חדש של קבוצת חוקרים, ביניהם ג'ון סוולר, המוכר מתאוריית העומס הקוגניטיבי, פורסם לפני שלושה שבועות ומספק מבט קצת יותר "מכאני" כדי לפרש את המושג דרך תהליכי הזיכרון שלנו.
דווקא המבט הזה יכול לעזור לנו ללמד טוב יותר ולהבטיח שיבינו את מה שאנחנו מלמדים.
החוקרים מסבירים שידע זה משהו שאפשר ללמוד אפילו בלי להבין.
כך למשל, אם נחליט ללמוד מילים חדשות בשפה זרה, אך נלמד אותן כל פריט בנפרד, גם אם זה היה כרוך במאמץ גדול, לא נכנה זאת "הבנה". ברור שאם מישהו לא זוכר מילה שלמד מתוך ברשימה, לא נגיד שהוא לא הבין אותה, אלא נגיד שהוא לא זוכר.
הבנה מתרחשת רק במצבים בהם יש תוכן עם רכיבים אינטראקטיביים, כלומר אוסף פריטים שמקיימים ביניהם קשר.
הקשר הזה מחייב אותנו בעיבוד בו זמני, והוא צריך להתרחש בזיכרון העבודה שלנו.
אך כידוע, זיכרון העבודה שלנו מוגבל בקיבולת שלו וככל שיש יותר רכיבים ויותר יחסים ביניהם, כך קשה יותר להחזיק את הכל ביחד.
ארגון הרכיבים והקשרים באופן מקובץ, מה שמכונה Chunk , הוא זה שמבטא את אירוע ההבנה.
אם למשל, אנחנו מתמודדים לראשונה עם משוואה אלגברית, כמו (a+b)/c=d , אנחנו נחוש שיש שם 6 פריטים נפרדים, נחווה עומס קוגניטיבי ולא תהיה שם הבנה.
ברגע שהמשוואה תתגבש כגוש אחד ותעבור את תהליך ה- chunking , היא תהווה פריט אחד בלבד.
כדי להגיע ממצב של בהלה (משוואה עם 4 משתנים, סימני חיבור, חילוק, סוגריים- אירוע עם הרבה רכיבים והרבה אינטראקציות ביניהם) למצב של שליטה (מבט אחד מספיק כדי לדעת איך להתחיל לפתור) צריך לתרגל הרבה וכל תרגול "מפחית" את מספר הפריטים ומקבץ אותם בסופו של דבר לפריט אחד.
כעת זיכרון העבודה יוכל להכיל את הגוש הבודד שנוצר, ורק אז נוכל להגיד שהיתה הבנה של התוכן הלימודי.
אז מה זה אומר על תהליכי למידה מיטביים?
- אל תסתמכו על תחושות סובייקטיביות של "הבנתי" או "ראיתי בעיניים שלי שהוא מבין". הבנה היא תהליך ביולוגי של יצירת זיכרונות מאורגנים שמנהלים ביניהם אינטראקציה. ואם תאפשרו את ההתארגנות הזו, תבטיחו הבנה יותר מכל דיווח סובייקטיבי.
- אל תמהרו לתת את התמונה הגדולה ולהתעקש על משמעות בכל דבר שמלמדים. המוח זקוק קודם לביסוס ול- chunking של פריטים בודדים, גם אם הם חסרי משמעות. בנייה של פריטי ידע בנפרד, אפילו בצורה של שינון, היא אירוע הכרחי כל עוד ממנה מתקדמים ליצירת הקשרים בין הפריטים באופן שאפשר להשתמש בו בעתיד.
- את הקשרים בין הפריטים, כדאי להבנות בהדרגתיות, כדי לאפשר ל- chunking להתרחש ולזיכרון לעבד ריבוי פריטים ואינטראקציות לכדי גוש אחד שזיכרון העבודה יכול להכיל. הדרך לשם כוללת ריבוי תרגילים ותהליכי יישום עד שיהיה שם מקבץ אחד שהמוח יכול להחזיק.
- אל "תזרקו" את הלומדים שלכם ממצב של הקניית תוכן חדש ישר לתרגול – זה יקשה על ההבנה. השתמשו תמיד בדוגמאות פתורות ותרגול מודרך משותף, שמפחית את העומס מעצם ההתמודדות עם התרגול. רק אז הוציאו אותם לתרגול ראשון. כך תאפשרו ללומדות וללומדים למידה הוגנת יותר ותהליך מורכב פחות של הפיכת ריבוי הרכיבים והקשרים ל- chunk אחד.
הכנו לכם סרטון שורט 60 שניות, מצגת, פודקסט ואינפוגרפיקה – כולם מג'ונרטים בעברית ומאפשרים העמקה נוחה ומרתקת (עם חשיבה ביקורתית נלווית כמובן על תוכן שנוצר עם בינה מלאכותית).
הקישור למאמר המקורי כאן ולסקירה שלו ע"י קארל הנדריק כאן
