למידה זה סיפור של אהבה - ולכן אנחנו נלמד טוב יותר מדמויות אהודות

למידה זה סיפור של אהבה – ולכן אנחנו נלמד טוב יותר מדמויות אהודות

המוח שלנו "מתוכנת" ללמוד יותר מדמויות שאנחנו אוהבים – ופחות מאלה שאנחנו לא אוהבים.

כך עולה ממחקר של צוות חוקרים שבדים מתחום מדעי המוח והקוגניציה, שפורסם לפני פחות מחודשיים.

בסדרת ניסויים שערכו החוקרים בקרב כמעט 200 משתתפות ומשתתפים, הם התבקשו לזכור ולחבר בין נושאים שונים ולהסיק מהם מסקנות.

כך למשל הוצג להם כלב שהלך פעם עם גבר במיקום אחד ופעם עם אישה במיקום אחר והלומדים הסיקו שיתכן והגבר והאישה מכירים או קשורים זה לזה אם יש להם אותו כלב.

הלומדים התבקשו לענות על שאלות על התוכן שלמדו והן על מסקנות שהסיקו בעקבות מה שלמדו.

מהירות ואיכות התשובות, הראו שהיכולת לזכור מה שלמדנו ולהסיק מסקנות מתוך הלמידה הזו, מושפעים באופן משמעותי מהמקור שממנו קיבלנו את הידע החדש.

יתרה מכך, אם המשתתפים דיווחו שהם אוהבים את מי שלימד אותם, היה להם גם קל יותר להתמודד עם השאלות שנשאלו.

ההטייה להעדפת למידה על ידי גורם אהוד יכולה להוביל לזיכרון סלקטיבי כלפי תכנים אחרים ולהשפיע על כלל האמונות והתפיסות שלנו, לטוב ולרע.

היא מבטאת העדפה להתעדכן ממידע של אנשים וקבוצות שאנחנו מכירים ואוהדים אפילו על סמך התרשמות ראשונית.

כשדמויות כאלו יספקו מידע שמתיישר עם הידע והאמונות הקיימות שלנו, אנו עלולים להתעלם מידע אחר שניתן ללמוד מגורמים אחרים, זאת אפילו אם התוכן עצמו ניטרלי לחלוטין ולא קשור לתפיסות שיש לנו בנושא.

ניתן ללמוד מהמחקר על החשיבות של יצירת קשר בינאישי אוהד בין מנחה לקבוצות לומדים. מנחות ומנחים שמעדיפים גישה של "אני המורה שלך אבל אנחנו לא חברים", עלולים להחמיץ את המטרה שלהם ולגרום ללומדות וללומדים ללמוד פחות טוב בשל רתיעה אישית שהם עלולים לייצר.

לצד זה, חשוב שלומדים ידעו שיתכן והם מפספסים למידה איכותית רק בגלל שהם לא חשים קרבה או אהדה למי שמלמד אותם, לעיתים רק בגלל התרשמות שהמנחה שונה מהם בסגנון או באופן הביטוי.

לכניסה לקישור לחצו כאן