מעבר מלמידה פרונטלית ללמידה דיגיטלית - רק לא העתק–הדבק

מעבר מלמידה פרונטלית ללמידה דיגיטלית-
רק לא העתק–הדבק

בבת אחת עברנו להיפגש, ללמד וללמוד מרחוק, ולאחר הלם ראשוני החלו המומחים השונים לשרטט את הדרך ללמידה אפקטיבית גם בעידן הקורונה.

אספנו 5 עקרונות מרכזיים שיכולים להפוך את חווית הלמידה מרחוק למועילה יותר:

1. 📢 לא על הזום לבדו

ארגונים ומערכות חינוך ולמידה מצאו את עצמם ממירים את הלמידה הפרונטלית ללמידה ב-ZOOM בשיטת "העתק והדבק", כלומר אותו שיעור, באותה שעה מתקיים על אותו פרק זמן רק באמצעות הזום.

השיטה הזו מצויינת כפתרון חירום מיידי אבל לא תוכל להחזיק לאורך זמן.

למידה ממושכת מדי ב- ZOOM מתישה את הלומדים, מונעת קשב וריכוז והלומדים מתחילים לזלוג מהנוכחות בשיעור מבלי שהמנחה מודע לכך.

מומחי הלמידה מציעים להפעיל למידה היברידית בה הלמידה החיה ("סינכרונית") משולבת לצד למידה עצמית, כאשר כל מתודה תומכת ברעותה ומאפשרת תהליך למידה משמעותי ואפקטיבי יותר.

כך, יכולה הלמידה החיה להתניע משימות ללמידה עצמית ולארוז אותן, וסביבות תוכן מבוססות אוצרות יכולות לרכז סדרה של תכנים ללמידה עצמית ללא מאמץ הפקתי גדול מדי.

מודל היברידי הוא גם היחידי שמאפשר גמישות בלוחות הזמנים ומתן אפשרויות בחירה של הלומד – מה ללמוד ומתי.

2. 📢 לומד בהכוונה עצמית – צו השעה

בעידן הקורונה, הלומד נדרש להיות עצמאי יותר ולפתח את יכולת הניהול העצמי שלו.

לא כל הלומדים רגילים להתנהלות כזו.

להפך, הלמידה הפרונטלית, בודאי בשיטת מע"מ (מדריך-עומד מדבר), מנציחה לומד פסיבי שלא מנווט ולא מכווין לעצמו את תהליכי הלמידה.

כעת נראה שהלומדים יידרשו לקחת בעלות על תהליך הלמידה ולהרוויח מהיכולת לבחור את מסע הלמידה שמתאים להם ביותר.

שינוי כזה לא יקרה ביום אחד, ויש לנצל כל התכנסות פרונטלית או התכנסות ב"זום" כדי להרגיל את הלומדים בהדרגה לתפיסה עצמית חדשה ללמידה.

בתפיסה הזו טמונה ללומד מתנה גדולה- למידה מותאמת אישית.

3. 📢 למידה בצוותים

בהתלבטות שבין למידה במערכות כמו "זום" לעומת למידה עצמית, נשכחה אפשרות שיכולה לחזק את שתי המתודות האלו- למידה צוותית.

למידה כזו, מאפשרת ללומדים מעורבות אישית ומגע חברתי עם הסביבה מבלי ללכת לאיבוד במליאה גדולה או בבדידות של לומד יחיד.

מומלץ לשלב חלקים נרחבים מתהליך הלמידה באמצעות משימות צוותיות כאשר המנחה משמש בתפקיד "מרחף" שעובר בין קבוצות הלימוד, "מחזיק" אותן ומספק "זמן אוויר" אישי לכל קבוצה על פי מאפייניה וצרכי הלמידה שלה.

4. 📢 20 דקות

הטרנספורמציה בלמידה היא גם הזדמנות להפרד מהמספרים שהתקבעו כל כך חזק ב- 150 השנים האחרונות בכל מה שקשור למשכי למידה: 45 דקות ו- 90 דקות.

משכים אלו מעולם לא נגזרו ממחקר פסיכולוגי או קוגניטיבי כלשהו אך הפכו למובן מאליו.

כדאי לתכנן את רצועות הלמידה של הלומדים ל- 20 דקות.

יתכנו רצועות כפולות של 40 דקות וחצאי רצועות של 10 דקות.

פרקי הזמן האלו מתאימים יותר ללמידה אפקטיבית ולרמות הקשב שסביר לצפות מלומד בעידן הדיגיטלי.

המעבר לרצועות קצרות יותר מאפשר גם שילוב של הפסקות רבות יותר וממושכות יותר.

למידה דיגיטלית מחייבת יותר זמנים של הפוגה, מנוחה ונשימה- גם ללומדים וגם למלמדים.

5. 📢 המשוב בעלייה

הלומד מרוחק, קשה לו יותר לשמור על הקצב, ולדעת שהוא בתוך המסגרת הנדרשת.

למידה אישית היא גם פתח לאבדן תחושה של הקשר ולתסכולים רבים. לכן, חייב להיות מגע אנושי ואישי יותר לאורך התהליך.

מסגרת של למידה דיגיטלית מחייבת שהלומד יקבל התיחסות אישית ממשבת הן על הלימודים שלו, הן על תוצרים שהגיש בתהליך והן על התחושות שיש לו כלפי תהליך הלמידה.

אינטראקציה אישית יותר וממשבת יותר מאפשרת ללומד לבטא את עצמו, גם לימודית וגם רגשית אבל עדין להיות תחת תחושה של מסגרת מחייבת.

מערכות ארגוניות העוסקות בלמידה דיגיטלית נדרשות לצמצם את זמן ה"זום" של המנחים או המלמדים ולפנות את המנחה ל"זמן משוב" שבו אפשר גם להתייחס לתוצרים שהלומדים הגישו וגם להתייחס ללומדים עצמם.

מדובר ב"רגעים קטנים של זהב" מבחינת הלומד שיכולים לעשות את כל ההבדל.

רגעי משוב ואינטראקציה כאלו מאפשרים ללומד להרגיש שהוא בתוך תמונת הלמידה, שהוא יודע איפה הוא עומד ביחס למצופה ממנו ובעיקר- שמישהו רואה אותו, גם מרחוק.

לכניסה לקישורים לחצו כאן וכאן וגם כאן