המוח כמכונה להשערת השערות
המוח כמכונה להשערת השערות-
כיצד פעולות של ניבוי מסייעות ללמידה אפקטיבית
המוח לא מחכה למידע – הוא מנחש אותו
חשבתם שהמוח הוא כמו מחשב? מידע נכנס, מעובד ו(בשאיפה) נשמר?
עדיף לחשוב על המוח כעל מכונה להשערת השערות, מכונה שכל הזמן עוסקת בניבוי.
זו פעולה אקטיבית יותר ממכונה שמחכה למידע שייכנס.
זה אומר שבכל רגע נתון, המוח בונה מעין "מודל פנימי" של מה שעומד לקרות.
זה אומר שאם לחצתי על הכפתור הכחול של מתקן מים במטבח, אני מנבא שיצאו מים קרים מהברז, ומסמן לעצמי לאחר מכן שאכן קרה מה שחזיתי.
כשזה מגיע ללמידה, המוח שלנו, תוך כדי התהליך, חושב מה על מה עומד לקרות תיכף ושואל שאלות ניבוי כמו: מה אני אדע, איך זה ייראה ויישמע, מה בערך יגיד המנחה, מתי תהיה ההפסקה..
לרוב התחזית היא נכונה, ואז המוח כמעט שאינו נדרש להשקיע מאמץ.
העיבוד היה מהיר, חסכוני ויעיל.
כשהמציאות מפתיעה, נוצרת "שגיאת חיזוי" – דווקא אז הלמידה מתחילה.
המוח מפנה יותר קשב, בוחן מחדש את ההשערות שלו ומעדכן את ה"מודל הפנימי".
גם אם הסבירו לי משהו בצורה מאוד ברורה, הלמידה האמיתית תתחיל ברגע שאני אתבקש לנבא, לשער, לענות או להסביר עוד לפני שאשמע את הפתרון.
כך מאפשרים למוח "לבנות תחזית" – כמו שהוא אוהב.
הפער בין התחזית לבין המציאות הופך להיות המנוע של הלמידה.
אנשי למידה ופיתוח מקצועי? כדאי לרכב על הגל של "המוח כמכונה להשערת השערות", ולהניע את הלמידה משאלות ולא מתשובות.
ככל שהלומדים משקיעים יותר בבניית התחזית, כך "שגיאת החיזוי" תהיה משמעותית יותר והלמידה עמוקה יותר.
כמובן שכל שהפרקטיקה הזו תעבוד רק אם הלומדים נמצאים במצב שבו הם יכולים בכלל לשער השערות.
ברוב המקרים הלמידה שלנו נשענת על ידע מוקדם ומיומנויות קיימות ואלו מאפשרים יצירת ניבוי על תוכן חדש.
במקרים בהם הקהל הוא של "טירונים" ומדובר על משהו חדש לחלוטין, עדיף לבסס יסודות באופן מובנה ובהנחיה ישירה.
הכנו לכם מצגת, סרטון הסבר קצר, פודקסט ואינפוגרפיקה – כולם מג'ונרטים בעברית ומאפשרים העמקה נגישה ונוחה.
הקישור למאמר המלא כאן
