על מי מוטלת האחריות על הלמידה הארגונית של עובד בארגון?
על מי מוטלת האחריות ללמידה וההתפתחות של עובד בארגון?
כולם יודעים להגיד שעובדים בארגון צריכים ללמוד ולהתפתח כל הזמן, אבל מי לוקח על זה אחריות? העובדים עצמם? המנהלים הישירים שלהם? או שמא גוף הלמידה שאחראי על ההכשרות ועל תהליכי הלמידה וההתפתחות המקצועית בארגוi?
זו שאלה ותיקה שמעסיקה גופי למידה ארגוניים כבר שנים רבות.
הבעיה מתחילה כשאין הגדרות ברורות מי מוביל את התהליך, מה שגורם לתהליכי הלמידה והכשירות המקצועית ליפול בין הכסאות.
בימים אלו שאלת האחריות הופכת לקריטית יותר כאשר תהליכי הלמידה הופכים להיות משולבי דיגיטל וגדל הצורך של העובד לנווט לעצמו את ההתפתחות המקצועית שלו.
במאמר שפרסמה לאחרונה מומחית הלמידה הארגונית ג'יין הארט, היא מטילה את האחריות על שלושת הצדדים ומחלקת את התפקידים הנדרשים מכל צד כדי להבטיח למידה מתמדת של כל עובד, בכל ארגון, כל הזמן.
(בתרשים ובתיאור השתמשנו בלשון סתמית "עובד", "מנהל" אך הכוונה היא כמובן לשני המינים).
אז מה האחריות ומה התפקיד של כל צד?
האחריות של העובד:
להפסיק להיות מישהו שלומד באמצעות "האכלה בכפית" ולהתחיל להיות מישהו שמבין שללמוד זה כדי לשרוד, ושלמידה יזומה ומתמשכת ושיפור עצמי מתמיד הכרחיים כדי להישאר רלבנטיים במקום העבודה המודרני.
האחריות של המנהל:
מנהלים נדרשים לקחת אחריות גדולה יותר על הצמיחה וההפתחות של העובדים שלהם ולא רק להעביר דרישות קורסים לגוף ההדרכה הארגוני. האחריות הזו כוללת פיתוח של העובדים שלא באמצעות תהליכי למידה פורמאליים, עידוד של העובדים והצוותים לשתף בידע מקצועי ופיתוח תפיסה עצמית של "מנהל כמאמן".
האחריות של מחלקת הלמידה:
גוף ההכשרות והפיתוח המקצועי בארגון חייב להפסיק לראות את עצמו כמי שמקבל בקשות לקורסים ומנתב אותן ללומדים, לטובת תפקיד של יועץ ושותף של המנהלים הישירים ומי שמטמיע תרבות למידה ארגונית שהופכת למידה לדרך חיים מובנת מאליה.
לכניסה לקישור לחצו כאן
