3 פעולות מהירות ליציאה מתקיעות – כשיש לנו משימה שמתחשק לנו לדחות

3 פעולות מהירות ליציאה מתקיעות – כשיש לנו משימה שמתחשק לנו לדחות

התמודדות עם דחיינות לא תיפתר באמצעות מוטיבציה. כדי לצאת מתחושה של "תקיעות" בעקבות התנהגות דחיינית עדיף לעבוד על ויסות מערכת העצבים ולהבין שזהו המפתח לשינוי הרגלים בתחום.

החוקרת בריט פרנק ממליצה לנו להפסיק לפרש דחיינות כעצלות, חוסר מוטיבציה או חולשת אופי.

לטענתה, מוזר ככל שישמע, דחיינות היא תהליך פיזיולוגי שנובע ממצב שבו המוח קולט איום אמיתי או מדומיין.

המתח, ההצפה והשחיקה שנובעים ממשימה שלא מתחשק לנו לבצע, גורמים למערכת העצבים להגיב בסוג של בריחה או קיפאון, גם אם ההיגיון אומר לנו שאין פה שום סכנה, כי בסה"כ מדובר בעוד משימה לביצוע מתוך שורת משימות בחיים.

אז כשאנחנו נקלעים לסיטואציה שבה פשוט "לא בא לנו" לבצע משימה מסוימת, לא צריך להלקות את עצמנו ולחכות לרגע עתידי של מוטיבציה שיציל אותנו, אלא לנסות לבצע פעולה מינימלית שתהווה צעד קדימה ותסייע בויסות הרגשי שאנו זקוקים לו.

אם נעשה לעצמנו "שיימינג" על חוסר התפקוד שלנו, נייצר הורמוני לחץ שרק יחמירו את תחושת האיום על הגוף שלנו.

במקום זאת, פרנק ממליצה לנו על 3 פעולות:

1. אומרים לעצמנו בקול רם "אין שום דבר לא בסדר איתי, אני בתקיעות כי מערכת העצבים שלי מגנה עלי"
2. חושבים על 3 פעולות קטנטנות שיכולות לקדם את המשימה
3. בוחרים בפשוטה מכולן ומבצעים רק אותה

אם נקפיד על סדרת פעולות כאלו בכל פעם שאנחנו תקועים או חווים תחושת דחיינות, אנחנו למעשה נאמן את המוח שלנו בויסות הנדרש.

אנחנו נסביר לעצמנו שאין אצלנו שום דבר "פגום" ולא ננסה לחפש הסברים מדוע אנחנו חשים כך (כי זה לא משנה).

במקום זאת, כל מה שצריך לעשות באימון המוח, זה להתעקש על ה"כן" הקטן ביותר שאנחנו יכולים לבצע, ואז לבצע רק אותו.

לכניסה לקישור לחצו כאן