המנגנון מאחורי רגעי "א-הא" - מה מסביר את התחושה המופלאה של גילוי משמעותי
המנגנון מאחורי רגעי "א-הא" – מה מסביר את התחושה המופלאה של גילוי משמעותי
רגע של "א-הא" (A-Ha Moment) מתאר מצב של תובנה פתאומית שקופצת לתודעה אחרי תקיעות ממושכת, זאת בשונה מרגעים "רגילים" של פתרון בעיות.
שנים רבות חיפשו את ההסבר לתחושה המופלאה סביב תכונות של יצירתיות, השראה או ניצוץ" מסתורי.
מחקר עדכני של קבוצת חוקרים מארה"ב, מציע הסתכלות אחרת.
על פי הפרסום, הרגע המופלא הזה הוא תוצאה של שגיאת חיזוי מפתיעה ואפילו מעגנת.
כשאנחנו מתמודדים עם בעיה מורכבת, אנחנו גם חושבים עליה, אבל גם מפעילים מנגנוני הערכה על החשיבה. אנחנו מבררים עם עצמנו "כמה זמן ייקח לי לפתור את זה", ו"האם יש בכלל סיכוי להצליח?"
השגיאה החיובית יוצרת פער בין הציפייה למציאות.
פתאום אנחנו מגלים שאנחנו מסוגלים ליותר ממה שחשבנו, כי הפתרון הגיע מוקדם ובאופן שלא צפינו אותו.
זה לא הפתרון שמרומם את הנפש שלנו, זו ההפתעה שמשחררת פרץ של דופמין.
ככל שאנחנו חושבים שהפתרון רחוק יותר, כך גדלה ההפתעה. התקיעות היא לא כישלון, אלא תנאי ללמידה משמעותית ועמוקה.
התובנה הזו, שהיא כשלעצמה רגע של "א-הא" היא גם כלי למנחים ומפתחי למידה.
לעיתים, כדי לעודד למידה עמוקה, צריך לעצב חוויות שדווקא מייצרות פערים כאלו. לא תמיד כדאי לתת פתרונות מהר מדי, אלא דווקא לאפשר התמודדות, אי-ודאות ואפילו תסכול מבוקר.
חשוב לאפשר ללומדים להעריך את עצמם תוך כדי התהליך, לבקש מהם לברר כמה זמן הם חושבים שייקח להם להתמודד עם אתגר כלשהו ועד כמה הם חשים שהם קרובים לפתרון.
המודעות לתהליך היא תנאי להיווצרות ההפתעה.
כשהיא מתרחשת, נוצרת למידה זכירה ומשמעותית במיוחד, כי היא לא רק מספקת גילוי, אלא גם עדכון של התפיסה העצמית שלנו כלומדים.
הכנו לכם מצגת, סרטון הסבר, פודקסט ואינפוגרפיקה – כולם מג'ונרטים בעברית ומאפשרים העמקה נוחה ומרתקת (עם חשיבה ביקורתית נלווית כמובן על תוכן שנוצר עם בינה מלאכותית).
הקישור למחקר המלא כאן
