אל תדחה למחר את מה שניתן לעשות או ללמוד היום

שיתוף
דחיינות, דבר הקורה לכולנו. מטלות בלימודים, בעבודה ובבית – כולם דוחים דברים לעוד שעה, מחר, מחרתיים, אף פעם. הדחיינות היא מגיפה שמוקפת בקשר של סלחנות ושתיקה, שלא פעם מתגלה כי דחייה של דברים פעלה לרעתנו. אז מדוע כולנו ממשיכים לעשות זאת?
דחיינות מתרחשת גם בתהליכי למידה. בעיקר תהליכים בהם כל אחד מאיתנו אחראי לבצע אותם. לא פעם אנחנו יודעים שיש עדכון חדש או נוהל שאנחנו צריכים להכיר ובוחרים לדחות את משימת הקריאה והלמידה למועד מאוחר יותר. השכילו יחידות ההדרכה לחייב עובדים לבצע תהליכי למידה אלו באמצעות מנגנוני "קרא וחתום" שונים.
מנין הדחיינות נובעת? האם מחוסר בזמן? מקושי לבצע את המטלה? מעצלנות ללמוד משהו חדש? או שמא מסדר העדפות מוטעה? פרופ' טימותי פיצ'יל, חוקר פסיכולוגיה התנהגותית מאוניברסיטת קרלטון באוטווה, קנדה, טוען כי ככל שלאדם יש מצפון הוא פחות ידחה מטלות.
האם בני אדם נוטים לדחות אך ורק מטלות שלא נעימות להם? מסתבר שלא רק. התופעה מתקיימת גם כאשר מדובר בפעולה מענגת. חופשה, שתיית בקבוק יין שנשמר להזדמנות מיוחדת ועוד. מעוניין לקרוא עוד על התופעה? כל זאת ועוד במאמר.

לכניסה לקישור לחץ כאן.
x