המנחה האידיאלי: פחות הומור וכריזמה, יותר מודעות עצמית ואינטראקציה עם הלומדים.
המנחה האידיאלי: פחות הומור וכריזמה, יותר מודעות עצמית ואינטראקציה עם הלומדים.
מנחה אינו שחקן בתחרות ריאליטי.
הומור וכריזמה הן תכונות נפלאות אבל אם אנחנו רוצים לזכור את מה שלמדנו, חשוב יותר שהמנחה שלנו יהיה בעל מודעות עצמית ויכולת ניהול של האינטראקציה של הלומדים.
הסופרות אריאל זאקס וונסה רודריגז עוסקות בשאלה הנצחית: מה יותר חשוב לנו אצל מנחה האישיות או מתודולוגיות הלמידה שהופעלו בכיתה?
הן מסבירות כי לעיתים אנו פוגשים מנחה באופן חד פעמי ורואים דמות נוצצת, בטוחה, אנרגטית, דואגת ויצירתית. אבל, ה"התאהבות" במנחה כזה היא פנזטיה.
ללא מיומנויות דידקטיות, לא מובטחת לנו למידה אפקטיבית לאורך זמן.
מה שבאמת נדרש כדי להיות מנחה מצויין, זה המודעות שלו לכל מה שקורה מסביב בכל רגע נתון, יכולת לזהות הזדמנויות ללמידה ולשים לב כשהלמידה מאתגרת מדי. המודעות לתהליך, ללומדים ולאינטראקציה, הם ה-" X פאקטור" שאנו באמת צריכים אם אנחנו רוצים למידה שנשארת ולא רק למידה שזוהרת.
לכניסה לקישור לחצו כאן