חוסר תשומת לב ללמידה בכיתה – זה מדבק
חוסר תשומת לב ללמידה בכיתה – זה מדבק
חוסר תשומת לב מדבק יותר ממתן תשומת לב בעת למידה בכיתה.
מחקר שנערך באמצעות תצפית על 180 סטודנטיות וסטודנטים, בחן כיצד תשומת לב, או חוסר תשומת לב של תלמיד אחד, מתפשטים בכיתה במהלך הלמידה.
צוות החוקרים מאוניברסיטת ווטרלו בקנדה, צפו במספר הרצאות בתנאים זהים (30 דקות הרצאה על פסיכולוגיה בהקרנה של אותו סרטון וידאו).
בחלק מההרצאות נכחו 15 "שתולים מההפקה" שקיבלו הוראה על ידי החוקרים להתנהג לסירוגין באופן קשוב או לא קשוב כדי להשוות ממצאים בין המצבים.
שאר התלמידים חולקו באקראי לשלושה אזורים באולם, ליד ה"שתולים", במרחק מה מהם או רחוק לגמרי מהם.
במחקר התברר שהתנהגות לא קשובה היתה מדבקת, בעיקר כאשר תלמיד היה בין שני תלמידים לא קשובים לידו.
תלמידים אלו דיווחו על תשומת לב נמוכה יותר במהלך ההרצאה, רשמו פחות הערות וזכרו פחות תוכן במבדקים שנערכו לאחר מפגש הלמידה.
לעומת זאת, כאשר ה"שתולים" היו קשובים, הדבר כמעט ולא השפיע על סביבתם, לא על תשומת הלב ולא על הביצועים של התלמידים האחרים.
אנחנו נוטים לחשוב שרק טלפונים ווסטאפים מסיחים את דעתנו ופוגעים בתרבות הלמידה בכיתה, אך המחקר מראה שגם התנהגויות עדינות בהרבה, כמו מבט מסביב שמעיד על חוסר קשב, משפיעות על אחרים.
ההבנה עד כמה חוסר תשומת לב יכולה לזלוג בתוך כיתה, יכולה לסייע למנחות ומנחים להתייחס לכך, לאו דווקא באופן משמעתי.
הם יכולים לנסות לזהות את הלומדים שלהם שעשו "צ'ק אאוט" במהלך השיעור ולנסות לנתב אותם באמפתיה בחזרה אל תהליך הלמידה באופן שלא רק יחזיר אותם אל התלם, אלא ישפיע גם על אלו שיושבים לידם.
ניתן לעשות זאת באמצעות מבט עיניים ישיר, שאלה שרוצה לבחון אם הכל בסדר, ניסיון לערב או לשתף לומדים שנראים מעט מנותקים, לשנות קול או אינטונציה באופן שיעורר או ייצור סקרנות והתלהבות, להציע שאלת חשיבה, לחלק מחדש מקומות ישיבה באופן אקראי, לעבור לחלקים של למידה פעילה או ליצור "איים" של למידה שיתופית בכיתה, ואפילו לאפשר דקה או שתיים של הפוגה לכולם לפני שמחדשים כוחות ללמידה.
לקישור לפרסום המלא על המחקר, לחצו כאן ובפירוט נוסף כאן
