טמפרטורה, מרקם, משקל, צבע- כל הדברים הלא צפויים שמשפיעים על אופן החשיבה שלנו.

טמפרטורה, מרקם, משקל, צבע-
כל הדברים הלא צפויים שמשפיעים על אופן החשיבה שלנו.

הטמפרטורה שאנו חשים, המרקם של חפץ שנגענו בו, המשקל של משהו שאחזנו בו, הצבע של פריט שהתבוננו בו- לכל אלו השפעה משמעותית על תהליכי החשיבה שלנו, על ההחלטות שאנחנו מקבלים ועל ההתנהגות שלנו.

ספר מטלטל ("כוס הקפה שגרמה לי להתאהב"- של פרופ' תלמה ליבל), מוכיח באמצעות עשרות מחקרים את ההשפעה ה"סמויה" שיש לכל אלו בזמן שאנחנו חושבים, ומחזק את ההבנה שתהליכי חשיבה אינם כוללים רק את מה שמישהו אמר או כתב, אלא באיזה צבע או משקל זה היה ומה היתה הטמפרטורה שחשנו באותו רגע.

הגילויים מדהימים ואפילו מביכים ומאפשרים לנו לחשוב מחדש על האופן שבו כל אחד מאיתנו חושב ומקבל החלטות.

באחד הניסויים התבקשו נבדקים להעריך מועמדים לעבודה בהתבסס על מסמכי קורות חיים. כל המשתתפים קיבלו בדיוק את אותם קורות החיים. מחציתם קיבלו אותם על לוח כתיבה קל שמשקלו רק 340 גרם, ואילו המחצית האחרת — "קבוצת הכובד" — קיבלה את קורות החיים על לוח כתיבה במשקל שני קילוגרמים. אלה שקיבלו את הלוח הכבד העריכו את המועמד כבעל כישורים טובים יותר, עם עניין רציני יותר בתפקיד.

לא היה הבדל בין שתי הקבוצות, כשנשאלו אם המועמד היה חברותי ואם יסתדר עם עמיתיו לעבודה.

המשקל הפיזי השפיע אך ורק על שיפוטיהם של המשתתפים בנוגע לתכונות הקשורות לתפקוד ולרצינות, אבל לא בנוגע לאף אחת מן התכונות האחרות שנבדקו.

ללוח הכבד יותר היתה השפעה חזקה, אבל היא היתה מוגבלת לתפיסות בנוגע לרצינות ולהתאמה לעבודה. במילים אחרות, למשקל הפיזי יש גם השפעה על המטאפורה שאנו משתמשים כאשר אנו אומרים על מישהו שיש "משקל רב לדבריו"

גם לטמפרטורה השפעה ניכרת על קבלת ההחלטות שלנו. חוקרים מאוניברסיטת ייל סיפרו למשתתפים שהם עורכים מחקר צרכנים ונתנו להם "מוצר חדש"- כרית טיפולית שאותה ביקשו מהם להחזיק במשך כמה דקות. הכרית שניתנה למשתתפים היתה חמה או קרה.

לאחר שהחזיקו אותה, ניתנה להם האפשרות לבחור בין 2 מתנות לאות תודה על השתתפותם במחקר (בלי קשר לכרית). הם יכלו לבחור בין חטיף לעצמם או כרית מתנה על שם ידיד.

התוצאות היו דרמטיות.

מבין אלו שהחזיקו את הכרית הקרה, 75% העדיפו מתנה לעצמם. מבין אלו שהחזיקו כרית חמה, רק 46% העדיפו מתנה לעצמם וכל השאר העדיפו לתת מתנה לידיד.

אפשר להסיק מכך שפילנתרופיה אינה נובעת רק ממחשבות רציונליות או צרכים רגשיים אלא גם מכוחות פשוטים, גשמיים ויומיומיים המביאים אותנו לנקוט בפעולה כזו.

מגע ומרקם של חפצים הם עוד שחקנים חדשים ולא מוכרים בהשפעה על ההתנהגות שלנו.

מגע למשל משפיע על התנהגות של מבוגרים בכל מה שקשור לציות לכללים ולקיחת סיכונים. באחד המחקרים ניגשו אנשי מכירות לקונים וביקשו מהם לטעם חטיף חדש. בזמן שהציגו את בקשתם הם נגעו קלות בזרועם העליונה של חלק מהקונים. מגע זה הגביר את הסכמתם של הקונים לטעום את החטיף בסופרמרקט ואפילו לקנות אותו.

במחקר נוסף נמצא שמלצריות שנגעו בלקוחות בידיהם או על שכמם לשמך כשנייה בודדת קיבלו טיפים גדולים יותר, מבלי שהיתה לכך כל השפעה על הציון שהעניקו הלקוחות למלצריות או לאווירה במסעדה, כלומר התנהגות הלקוחות היתה לחלוטין לא מודעת להשפעת המגע על התנהגותם.

סדרת מחקרים נוספת גילתה את כוחם של המילים "רך" וקשה", כאשר התברר שאנשים שישבו על כיסאות רכים היו גם רכים יותר בעמידה על מקח לעומת אנשים שהתמודדו עם אותה סיטואציה כאשר ישבו על כיסא קשה.

עוד עולם בעל השפעה רבה הוא עולם הצבעים.

קבוצת חוקרים אמריקאים וגרמנים ביקשו לחקור את הקשר בין הצבע האדום לבין תפקוד במבחנים הישגיים. קבוצות של סטודנטים ביצעו מבחנים זהים וההבדל היחידי היה צבע המספר שהם קיבלו כמשתתפים ושהופיע בכיתוב קטן בראש דפי המבחן. חלק קיבלו צבע אדום, חלק ירוק וחלק שחור.

התוצאות היו מדהימות.

למספרים האדומים היתה השפעה דרמטית. ביצועים של הסטודנטים אשר בראש כל אחד מדפי המבחן שלהם היה מספר אדום היו גרועים משמעותית. להבדיל, מחקר אחר הראה כי כאשר ספורטאים העוסקים באומנויות לחימה לבשו בגדים אדומים עלתה תכיפות ניצחונם בקרבות.

אכן, לאדום יש השפעה על הקוגניציה הגופנית- לעיתים הוא עוזר ולעיתים הוא מפריע אך הוא ללא ספק מגייס אנרגיה להתמודד עם איומים או להימנע מהם.

אוסף המחקרים והמגמות הבולטות שעולות מהניסויים השונים הם הוכחה חשובה לכולנו לגבי רמת השליטה המוגבלת שיש לנו על דפוסי החשיבה וההתנהגות שלנו.

רובנו היינו רוצים להאמין שיש לנו שליטה על התנהגותנו, אך הרשת הסבוכה שטווים חושינו גורמת לכך שגורמים סביבתיים ותחושות פיזיות, שלכאורה אינם רלוונטיים, משפיעים על התנהגותנו כל הזמן.

לכניסה לקישור לחצו כאן