כיצד טירון, לעומת מומחה, מתמודדים עם אותה בעיה - ואיך הם מנצלים את משאבי הזיכרון שלהם?
כיצד טירון, לעומת מומחה, מתמודדים עם אותה בעיה – ואיך הם מנצלים את משאבי הזיכרון שלהם?
טירונים לעומת מומחים בעולם תוכן כלשהו, נבדלים ביניהם הן בהיקף הידע שיש להם בנושא והן באיכות החשיבה ובאופן שבו הם ניגשים לפתור בעיות.
לכן, אי אפשר ללמד אותן באותה צורה.
מי שרק מתחיל ללמוד משהו חדש, יסתמך במידה רבה על זיכרון העבודה שלו, בעל קיבולת מוגבלת.
לכן, הוא יהיה רגיש לכל עומס יתר או הצפה במידע חדש הקשור לתחום.
הוא יתקשה לבנות לעצמו מודל מנטלי שיאפשר לו לתפוס את המורכבות של הנושא ויצטרך לחשוב במודע על כל שלב בתהליך, ממש כפי שקורה לנו בתחילת דרכנו כנהגים ברכב למשל.
מומחים, לעומת זאת, לא יחושו עומס קוגניטיבי כזה כי הידע מובנה אצלם היטב.
הם יוכלו לעבד כל מידע בתחום באופן יעיל הרבה יותר, לבצע פעולות באופן אוטומטי בלי לחשוב אפילו על מה הם עושים (כמו נהגים מנוסים) ולנווט טוב יותר באתגרים מורכבים שמתעוררים סביב הנושא בו הם עוסקים.
למומחים יש גם ידע סמוי שנרכש באמצעות ניסיון שצברו, שהטירונים לא יכולים אפילו לנסח או לתאר באופן מפורש.
אמנם טירונים שלומדים משהו חדש, יחושו שהם בעקומת למידה חדה ומשמעותית, אבל למעשה הידע החדש שירכשו יהיה שטחי.
דווקא המומחים יטמיעו ידע חדש לאט יותר, אבל הוא יתבסס על הידע הקודם שלהם בתחום ולכן "יתפוס" טוב יותר.
מומחה הלמידה האוסטרלי ג'ונתן בוימל מתאר באתר האינטרנט שלו, העוסק בעתיד הלמידה, ניסוי פשוט של מומחים וטירונים שכל אחד יכול לנסות ולבחון.
בניסוי היו 2 קבוצות.
קבוצה אחת תופפה באצבעות מקצב של שיר מוכר (ולכן הם היו מומחים כי הכירו את השיר שאותו הם מתופפים באצבעות).
המאזינים לעומת זאת, היו טירונים כי היו צריכים לזהות שיר ידוע רק באמצעות האזנה לתיפוף אצבעות שמבטא את השיר.
המתופפים היו בטוחים שהמאזינים שלהם יזהו מחצית מהשירים שהושמעו, כי כאשר הם תופפו, הם יכלו ממש לשמוע במוח שלהם את המוזיקה, המילים והלחן של השיר.
אבל המאזינים רק שמעו תבנית קצבית של דפיקות אצבע ולכן זיהו את השיר רק ב- 2.5% מהמקרים, פי עשרים פחות מהתפיסה של המומחים.
זו דוגמה מצוינת לפער שיש בין מי שמכיר היטב נושא כלשהו לבין מי שמתמודד עם הידע לראשונה.
שנת לימודים חדשה היא הזדמנות להזכיר לכל מי שעומד מול לומדים חדשים לעומת ותיקים, עד כמה המודעות לקהל היא קריטית להצלחת תהליך הלמידה.
בוימל מסביר שכשאנחנו מלמדים משהו חדש, אנחנו נדרשים לתקשר אחרת וליצור שיתוף פעולה אחר עם הלומדים שלנו, כתלות בהאם הם טירונים בתוכן הלימודי או מומחים בו.
השוני בצורת החשיבה ובאיכותה מחייב דרכי למידה והוראה אחרות עבור כל קהל.
טירונים יזדקקו הרבה יותר ללמידה מפורשת ובהירה, הכוללת דוגמאות מאוד "מבושלות" ומעובדות שמספקות מבנה והכוונה.
המומחים, לעומת זאת, יוכלו ללמוד באמצעות חקר וגילוי ולחבר באופן עמוק בין ידע חדש לישן.
הטירונים יזדקקו להרבה יותר אמפתיה ותחושה של ביטחון רגשי בזמן שהם לומדים משהו. לא נוכל להרשות לעצמנו לאתגר אותם בהתמודדות עם מצבים חדשים שנגזרים מהידע שלמדו.
מול מומחים – דווקא יהיה כדאי להציב אתגרים שידרשו מהם להעביר את הידע שיש להם למצבים לא מוכרים, אחרת כלל לא נצליח לאתגר אותם ונאבד את הקשב שלהם ואת תחושת הערך שלהם מהלמידה.
אם לא נהיה מודעים לכל זה, ניצור אי הבנות ותסכולים רבים שרק יקשו על תהליך הלמידה.
האתגר הגדול, והנפוץ כל כך, הוא כיתת לימודים הטרוגנית שיש בה גם טירונים וגם מומחים וכל מה שביניהם.
מודעות לקיומו של ערבוב כזה תחייב אותנו להתאים למידה אחרת לכל אחד מהקהלים עם הסברים, פעילויות ותרגולים שונים.
אם נתעקש לדבר בקול אחד מול כולם, נאבד או את הטירונים או את המומחים, ולפעמים את שניהם.
לכניסה לקישור לחצו כאן
