לא כל משימה קלה, היא באמת קלה - כשמשהו לא מעניין אותנו, המאמץ המנטלי גדול, אפילו אם התוכן קל ללמידה.
לא כל משימה קלה, היא באמת קלה – כשמשהו לא מעניין אותנו, המאמץ המנטלי גדול, אפילו אם התוכן קל ללמידה.
מדע הלמידה ממליץ לצוותי הוראה, הנחיה והדרכה לגלות ערנות לעומס הקוגניטיבי המוטל על הלומדים שלהם, עקב מתן משימות מורכבות או קשות מדי, ויש שרואים בוויסות של העומס הזה את המשימה החשובה ביותר בלמידה בעידן של הצפה.
מחקר מעניין וחדש שפורסם לפני כמה שבועות, מצביע על כך שהעומס הוא לא רק עניין ניטרלי של מורכבות או קושי המשימה הלימודית אלא תלוי בהקשרים נוספים מעולמות השעמום והמוטיבציה.
על פי המחקר, משימות "קלות" אינן באמת קלות אם לתלמידים אין עניין בנושא והעומס הקוגניטיבי גדל עקב הצורך בוויסות עצמי מוטיבציוני.
קבוצת חוקרות מאוניברסיטת דיסבורג-אסן בגרמניה, בחנו למעלה מ- 1,500 לומדות ולומדים שנדרשו להתמודד עם 32 משימות, חלקן קלות וחלקן מורכבות ולא כולן מעניינות.
כאשר היתה ירידה בדרגת הקושי של המשימה, ניכר שינוי בין משימות מעניינות ללא מעניינות.
משימות קלות ומעניינות דרשו מאמץ מנטלי קטן בהרבה ממשימות קלות ולא מעניינות.
ברגע שלמשתתפים היה מעניין לנהל אינטראקציה עם התוכן, לא היה אכפת להם שהמשימה לא מאתגרת כל כך, הם הקדישו לה תשומת לב וביצעו אותה מהר.
לעומת זאת, משימות לא מעניינות חייבו את הלומדים להשקיע מאמץ בניהול תשומת הלב, שכנוע עצמי שצריך להתמודד עם המשימה ולהשלים אותה, למרות שהיא משעממת, ותזכורות עצמיות להימנע מהסחות.
זהו מסר חשוב לכל מי שמתכנן ומעצב תהליכי למידה – הצורך המוגבר בוויסות עצמי מוטיבציוני, מהווה עומס קוגניטיבי לא פחות מהמאמץ בהתמודדות עם משימות לימודיות מאתגרות.
בבואנו להפחית עומס קוגניטיבי, לא מספיק להתאים את המשימה לידע המוקדם של הלומדים שלנו אלא גם לעודד את המוטיבציה לבצע אותה, למשל בהדגשת התועלת והרווח מההתמודדות עם האתגר.
הקישור למחקר המלא כאן
