איך ללמוד בשיטת ג'יגסו בלי לאבד את הראש
איך ללמוד בשיטת ג'יגסו בלי לאבד את הראש
שיטת הג׳יגסו נשמעת כמו חלום. לוקחים נושא מורכב, מחלקים אותו לחלקים קטנים, כל צוות לומד חלק אחד, ואז כולם מלמדים את כולם.
תחת האווירה השיתופית הזו מתחברת בסופו של דבר התמונה המלאה של כלל חלקי השיעור. הכיתה מרכיבה את הפאזל.
לכאורה יש פה רק רווחים: פחות עומס, יותר שיתוף ולמידה חברתית, יותר מעורבות, וגם מרוויחים את אחת השיטות הכי מומלצות שיש- כי לבקש מהלומדים ללמד אחרים נחשב לשיטה איכותית במיוחד.
בפועל, כפי שעולה במאמרים בנושא שפרסם אנדרו ווסטון, התמונה קצת יותר מורכבת, ולא בכדי ממצאי מחקרים בתחום מגיעים לתוצאות הפוכות ללא אמירות ברורות עד כמה השיטה אפקטיבית או מזיקה.
ג'יגסו לא בהכרח מפחית עומסים. לפעמים הוא רק מזיז אותם למקום אחר.
במקום שמנחה מקצועי יבנה רצף ברור, הלומדים צריכים גם ללמוד, גם ללמד, גם להקשיב, גם לסנן טעויות, וגם לחבר בין חלקים.
זו לא תמיד חוויה כל כך פשוטה לעיכול.
גם ה"מעורבות" שיש ללומדים אינה הוכחה ללמידה.
הלומדים יכולים להיות פעילים, לדבר, להכין מצגת, לצחוק ולעבוד בקבוצה, ועדיין לא להבין את העיקר.
אז גם הכל היה מאוד אנרגטי, לא בהכרח נוצרה הבנה מדויקת שאפשר להשתמש בה מחר בבוקר.
ואולי הבעיה הגדולה היא בשלב של הלימוד ההדדי.
הקבוצה שמלמדת קבוצה אחרת, ודאי מרוויחה מהצורך לתווך, להסביר ולהנגיש לאחרים, ויש סיכוי שהיא תפגין שליטה בתוכן של הרכיב שבו עסקו.
אבל מאותו רגע, הקבוצה מוצאת את עצמה מקשיבה לסדרת הסברים של אחרים, שאין להם יכולות הנחייה או תיווך, ברצף שלא תמיד נבנה כהלכה, ובאופן שיוצר גודש של סדרת הרצאות מבולגנת ולא תמיד מקצועית.
ווסטון ממליץ על 2 עקרונות שיכולים להבטיח קפיצת מדרגה בתהליך ולהקטין את הסיכוי שכל חגיגת הלמידה הזו היתה לשווא.
- המנחה כאחראי על בקרת האיכות.
אל תיתנו לקבוצות סתם ללמוד ואז להעביר לאחרים את מה שהם למדו.
התעקשו לשמוע אותם לפני כן, לתקן ולמשב אותם על אי דיוקים בתוכן, לתת להם רעיונות איך להעביר את התוכן בצורה מובנית, מעניינת ומעוררת סקרנות, ולבקש מהם להפעיל את הלומדים שלהם כדי לוודא שהם הבינו את ההסברים שהם קיבלו.לא נותנים לקבוצה ללמד חלק בפאזל לפני שווידאנו שהיא באמת מבינה אותו. אחרת, לא הרכבנו פאזל. רק פיזרנו חתיכות.
- כל קבוצה לימדה את האחרים? רק התחלנו
אל "תקפלו" את מפגש הלמידה אחרי שהקבוצה האחרונה סיימה להציג.
ראו זאת כתשתית לעיבוד ולא סיום.
עכשיו, בקשו מהלומדים לעבוד על משימה אינטגרטיבית מסכמת שתחייב אותם לעבד, להמשיג וליישם את מה שהם למדו.
כך, גם התכנים שהלומדים למדו מאחרים באופן פסיבי, יהפוך ללמידה פעילה עם מעורבות קוגניטיבית גבוהה.
הכנו לכם מצגת, סרטון הסבר קצר, פודקסט ואינפוגרפיקה. כולם מג'ונרטים בעברית ומאפשרים העמקה נוחה ונגישה (תוך שימוש בחוש ביקורתי כלפי תכנים שנוצרו באופן אוטומטי).
הקישור למאמרים של ווסטון כאן וכאן.
