רוצים להשיג למידה אפקטיבית? דברו אל "המוח האימפולסיבי" ולאו דווקא השקול

רוצים להשיג למידה אפקטיבית? דברו אל "המוח האימפולסיבי" ולאו דווקא השקול.

כדי לפתח למידה שמשפיעה על התנהגות ולא רק מוסיפה ידע, לפעמים צריך לדבר אל ה"מוח הקדמוני" שלנו, זה שלא זקוק להרבה שיקול דעת כדי להפנים מסרים.

תיאורית "העיבוד הדואלי" שהוצגה על ידי זוכה פרס הנובל הישראלי פרופ' דניאל כהנמן, שנפטר לפני פחות מחודשיים, מתארת שני תהליכי עיבוד במוח שמתנהלים כמערכות נפרדות. מערכת 1 ומערכת 2.

מערכת 1, מייצגת את "המוח האימפולסיבי" – מערכת אוטומטית מהירה ולא מודעת שמגיעה למסקנות פזיזות לפי אינטואיציות ראשוניות. היא זו שנכנסת ראשונה לפעולה, גם כאשר לומדים תוכן חדש.

מערכת 2 היא מערכת שמצריכה מעורבות גבוהה של קשב ואנרגיה לטובת העמקה ושיקול דעת על התוכן החדש שלמדנו. באופן טבעי זו מערכת איטית ומחושבת יותר.

המוח שלנו "ירוץ" קודם כל למערכת הראשונה, על יתרונותיה וחסרונותיה. זה מה שמאפשר לנו להשיב על שאלות פשוטות כמעט בלי לחשוב, לזהות דברים מוכרים תוך רגע ובלי מאמץ.

רק אז נכנסת לתמונה המערכת השנייה שבודקת אם היו טעויות בתהליך הפזיז הזה ואם צריך להפעיל ביקורת על המערכת הראשונה או שהתהליך שהתקיים שם היה מספיק סביר.

התובנה הזו ממדעי ההתנהגות יכולה לסייע לנו בתהליכי למידה שבהם אנחנו רוצים להשפיע על התנהגות בלי הסברים לוגיים ובלי להכביר מילים.

במאמר שפרסם מומחה הלמידה מייק טיילור, הוא מדגים את ההבדל בגישה באמצעות תהליך למידה שקיים כיום כמעט בכל ארגון על פי חוק – תוכנית למניעת הטרדה מינית.

עבודה על המוח השקול יותר תגרום לנו להסביר ללומדים את החוקים הקיימים בתחום ולהסביר לאנשים כיצד להימנע מהתנהגות לא הולמת. זו תהיה הדרכה שתנסה לספק חשיבה לוגית ומיומנויות אנליטיות.

אבל הדרכה כזו לא תתייחס להיבטים הרגשיים שמניעים התנהגות לא הולמת ולכן היא עשויה לא להיות אפקטיבית.

העובדים יבינו את הכללים, אך לא בהכרח יפנימו את הסיבות שמאחוריהם, מה שיוביל לחוסר שינוי התנהגותי.

אם לעומת זאת הדרכה כזו היתה מדברת ישר על המערכת האימפולסיבית שלנו, מערכת 1, היינו נכנסים קודם כל לתרחיש או סיפור ששם אותנו בנעליהם של המטרידים או המוטרדים, באופן שמעורר רגשות ועובד על כל החושים. בלי לחשוב יותר מדי.

אנחנו קודם כל נרגיש את המחיר של התנהגות לא הולמת, ואת העוול כלפי מי שהוטרד.

התגובה הרגשית והאימפולסיבית תניע אותנו לשינוי, עכשיו גם נסכים ביתר קלות ללמוד את כללי ההתנהגות הרצויים.

זוהי רק דוגמה כמובן, אך היא מייצגת כיצד הפנייה אל ה"מוח הראשוני" בתהליכי הלמידה יכולה להיות אפקטיבית.

היא ממחישה לנו כמי שעוסקים בתכנון  ופיתוח של תהליכי למידה,  שאנחנו לא רוצים רק ללמד כדי שיזכרו, אלא אנחנו רוצים לגעת במה שמניע את הפעולות שלנו.

כי לפעמים, הבעיה היא לא חוסר ידע, ולמידה שתתמקד בידע לא תשיא תוצאות.

מפתחים תהליכי למידה שבהם אתם רוצים להשפיע על ההתנהגות של קהל היעד שלכם?

אל תהיו רציונליים מדי..

נסו קודם כל להצית את המנועים הרגשיים והאינסטינקטיביים שיש לכל אחד במוח הקדמוני שלו, זה שמושך מאחורי החוטים ומשפיע עלינו לעיתים יותר מכל חשיבה הגיונית.

המחישו באופן רגשי יותר את התועלת, הנזק או הסיבה לתהליך למידה מסוים, באופן שידברו אל המערכת ה"לא מסוננת" של ההתנהגות האנושית.

לכניסה לקישור המלא לחצו כאן