מעודדים שימוש בקשר עין להקשבה, ביטחון ונוכחות? זה טוב להסתכל בעיניים בשיחה, אבל לא יותר מדי
מעודדים שימוש בקשר עין להקשבה, ביטחון ונוכחות? זה טוב להסתכל בעיניים בשיחה, אבל לא יותר מדי
"תסתכל עליי כשאני מדבר איתך", זה משפט שנשמע לנו כמעט מובן מאליו כשמדברים על שיחה טובה.
כי ברור לנו שמי שמסתכל בעיניים, בטוח מקשיב, ומי שמסיט מבט – כנראה פחות מעורב.
מסתבר שזה קצת יותר מורכב מזה.
כתבה שפורסמה ב- CNN עוסקת בקשר העין שעליו שמים דגש כשמנחים אותנו איך לקיים שיחה תקינה עם מישהו אחר.
אבל קשר עין הוא לא רק מחווה חברתית מנומסת. זו למעשה אינטראקציה שמפעילה את המוח, והיא יסודית מאוד ליצירת קשר אנושי.
כיצורים חברתיים, בני אדם מפיקים מידע על אחרים באמצעות הסתכלות, התבוננות והקשבה ונוטים ״להסתכל בעיניים" כשאנחנו מדברים וקצת פחות מזה כשאנחנו רק מקשיבים.
המוח שלנו מותאם לחיפוש רמזים בלתי מילוליים הקשורים להבעות פנים ותנוחות גוף. קשר עין מאפשר לנו לזהות אותנטיות, אמפתיה ואמינות של האדם שאיתו אנחנו מדברים, ומאפשר לנו ללמוד על מצב הרוח והתנהגות של הצד השני.
הוא גם מעורר פעילות במערכות התגמול של המוח, קצת כמו בריקוד משותף ומחזק את הקשר החברתי של השותפים לשיחה.
אבל זה לא אומר שקשר העין צריך להיות רציף או שצריך להקפיד שיהיה ממנו כמה שיותר. בהייה רצופה אינה המטרה, וגם בשיחה צריך לאזן בין מבט ישיר למבט מוסט.
תקשורת בריאה מבוססת על קשר עין טבעי ולסירוגין.
אין כלל ברור כמה זמן צריך להסתכל בעיניים ומתי להסיט, כדאי להפעיל הגיון ואיזון בין המצבים. מעט מדי קשר עין עלול לרמז על חוסר ביטחון או חוסר מעורבות, ואילו יותר מדי עלול להיתפס כמאיים או כעימותי.
חשוב גם לדעת שיש שוני בין תרבויות, מצבי שיח וגם מגדר. נשים למשל, מביטות באחרים במהלך שיחה יותר מאשר גברים.
מנהלים שיחה ורוצים להבטיח שהיא תהיה מועילה ומשמעותית? התקשורת הטובה נמצאת בדרך כלל, בתנועה הטבעית שבין מבט ישיר למוסט.
מה שבטוח, מבט ישיר בעיניים צריך להיות מתון ומאוזן ובטח לא רציף ומערער.
הכנו לכם סרטון 60 שניות, מצגת, פודקסט ואינפוגרפיקה, כולם מג'ונרטים בעברית ומאפשרים העמקה נוחה ונגישה.
הקישור למאמר המלא כאן
